בקיץ 2010 יצאנו בהרכב משפחתי מלא לטיול בסקוטלנד.
זה היה בעידן שלפני שהתוודענו לסדרת “נכריה”, כך שלא ידעתי להעריך בזמן אמת אתרים ספציפיים וגברים ג’ינג’ים בחצאיות קילט.
אני משחזרת כאן בדיעבד את הטיול הקסום ההוא.
***
הטיסה שלנו לכיוון אדינבורו יצאה לפנות בוקר מנתב”ג. היא עשתה עצירת ביניים באמסטרדם, ולכן החלטנו לנצל את שעות ההמתנה, בטיול קצר בעיר. אז לאחר ביקורת דרכונים מהירה נרכשו כרטיסי רכבת לתחנה המרכזית באמסטרדם. 15 דקות נסיעה ואנחנו שם.
חניית ביניים באמסטרדם
סיבוב קצר עד הדאם, צ’יפס הולנדי ואנחנו בחזרה בסכיפהול, בדרכנו לאדינבורו.
כולה 50 דקות טיסה- ואנחנו כבר נוחתים באדינבורו. לוקחים את האוטו ויוצאים לדרך.
הנהיגה היא כאמור, בצד השמאלי, ותפקידי בכח הוא לפקח על מקגייבר הנהג ולוודא שאני יושבת תמיד קרוב לקצה הכביש.
אם במקרה אני קרובה למרכז הכביש- סימן שהתבלבלנו.
מסתבר שלמקגייבר יש גנים בריטים חבויים, והוא לא ממש זקוק לפיקוח שלי.
אנחנו מגיעים לצימר הראשון שהוא בעצם בית מסוג self catring.
הוא נמצא בעיירה Loanhead
כך הוא נראה מבפנים:
כך הוא נראה מבחוץ
המטבח מאובזר במלואו, המרחב גדול ונעים לנו מאד. בעלת הצימר קרולין היא סקוטית לבבית וחמה ולאחר סמולטוק על מזג האוויר כמובן, אנחנו פורקים מזוודות ויוצאים לסיור בסביבה.
אנחנו נוסעים לכיוון הים, ובדרכנו וברים ליד בית קברות עתיק. שימו לב לשנים שמצויינות על המצבה, הם פחות או יותר בני מחזור של ג’יימי פרייזר!
ולנסיבות המוות המזעזעות של אליזה, תהא נשמתה צרורה בצרור החיים:
קצת חשוד- למות בגיל 21 מטביעה באמבטיה, לא?
אנחנו חוזרים לבית שלנו ובדרך מחפשים איזה סופר קרוב.
אין לנו ממש כח לחפש מסעדה, אז כשאנחנו רואים שלט של איקאה, מתעוררת אצלנו מיד תגובה פבלובית, ואנחנו סרים למסעדה שלה.
ועל הדרך הילדים מדגמנים את הב.מ.ו הערסית שלנו:
***
