פירנצה.
בירת האומנות והתרבות.
כשמסתובבים ברחובות פירנצה, אנחנו מוקפים בכל כך הרבה רנסנס, העיניים לא מפסיקות לקלוט מבנים הסטורים ופסלים כבירים, אבל יש גם פרטים קטנים שאי אפשר להתעלם מהם.
אז נתחיל מהדברים הקטנים.
אומנות הרחוב, נמצאת בכל מקום בפירנצה. אי אפשר שלא לשים לב לתמרורים המאויירים בחוכמה. אייר אותם אמן צרפתי בשם קלט אברהם, אשר חי באיטליה במשך 20 שנה. מאז קיץ 2010 קלט החל לשנות את התמרורים בפירנצה. בלילות הוא היה נוהג להתגנב בחשאי, והוא היה מוסיף סטיקרים לתמרורים, כך שהעלו חיוך על פני המטיילים בבוקר.
עיריית פירנצה קיבלה את השינויים המחוייכים הללו בתמרורים, והאומנות שלו החלה להתרחב לעוד ערים ברחבי טוסקנה:
אנחנו עדיין בענייני הפרטים הקטנים.
מקושי הדלתות לא מפסיקים להפתיע אותנו. חוץ מהאריות הסטנדרטים, אנחנו פוגשים גם כמה יוצאים מהכלל:
עדיין בענייני הפרטים הקטנים. הנה מעצור של שער לגמרי מפתיע:
וגרפיטי קטן על קיר:
אמני ציור המדרכות- הם עדיין בקטגוריית הדברים הקטנים- הם מציירים במשך יום שלם ציור מושקע ועשיר בפרטים על המדרכה, אבל בסוף היום הם שוטפים ומוחקים את כל הציור, ולמחרת מתחילים את הכל מהתחלה וחוזר חלילה. לאמנות שלהם, יש חיים קצרים מאד, בני יום אחד, בניגוד ליצירות הרנסנסיות שמקיפות אותם, בעלות חיי הנצח. ודווקא הצניעות שלהם, והיכולת למחוק ולהתחיל הכל מחדש, יום אחרי יום, עושה אותם גדולים בעיני.:
ויש כמובן את ציירי הפורטרטים, שהם הקטנים שרוצים להיות גדולים:
ואם אנחנו עדיין נמצאים בקטגוריית “הקטנים שרוצים להיות גדולים”, מה אתם אומרים על הפיאט הפצפונת הזו, אשר רצתה להיות גדולה, ואף הצליחה, להפוך למיני סטיישן. כל הכבוד לה על התעוזה!
עכשיו נעבור לדברים הגדולים יותר בפירנצה:
הקתדרלה של פירנצה שנמצאת בדומו- הכיכר המרכזית, היא אחת הגדולות בעולם. היא כוללת קומפלקס שלם הכולל את מגדל הפעמונים ואת בית הטבילה, המבנה המתומן.
אבל גם בדברים הגדולים יש פרטים קטנים- ואנחנו בודקים את דלתות הברונזה של בית הטבילה, שעליהן תבליטים מהתנ”ך וגם מחיי ישו.
מצ’יסטה והטייס בודקים את הפרטים הקטנים
כשממשיכים משם לכיכר הסניוריה, פוגשים בהעתק פסלו של מיכלאנג’לו, “דוד”. מחר, כשנפגש פנים אל פנים עם המקור, ארחיב את הדיבור עליו, כי יש לי הרבה מה להרחיב בנושא, אבל כעת נתרכז בפרטים הגדולים והקטנים של דוד:
ובצדדים האחוריים:
ממול לפסל דוד, יש עוד כמה פסלים מעניינים, כמו למשל פסל החטיפה של ג’אמבולוניה
ולימינו של דוד, עומד הרקולס שמכה את קקוס:
ומצ’יסטה מצנזרת את הפרטים הקטנים של הרקולס.
“דוד” הוא אישו כל כך גדול פה בפירנצה, שסביבו התפתחה תעשייה שלמה שמתמקדת בפרטים הקטנים שלו:
גלויות:
לוחות שנה:
וגם סתם ציורי רחוב:
עוד מבנה גדול שביקרנו בו היום הוא ארמון פיטי.
בכניסה אליו עולים בהמון מדרגות:
ועוד ועוד מדרגות
מצ’יסטה: “יפה פה, באמת- אבל לא יכלו לבנות אותו על מישור?”
מצאנו ספסל וחנינו עליו, וזה היה הזמן להציץ בפרטים הקטנים שסביבנו, שאני כל כך אוהבת:
כולנו הסכמנו שלעץ הזה יש צורה של חנוכיה.
זהו מוזיאון החרסינה שמציג את אוסף המוזיאון:
כיוון שנפוליון חי פה תקופה מסוימת, תלויה תמונה שלו במרכז המוזיאון.
הטייס: “את יודעת מהו מקור שמו של נפוליון? אמא שלו, אכלה פעם גבינת נפוליון והתאהבה בטעם. היא החליטה לקרוא לבנה על שם הגבינה, וכל השאר- הסטוריה”:
מתוך כל הפריטים המוצגים שם, אני מבקשת שתתמקדו בפריט הקטן הזה. הסצינה המוצגת בו היא משעשעת:
“סליחה, מי אתה, ומה אתה עושה מתחת למיטה שלי???” (והאישה משחקת אותה לא יודעת).
מחוץ למוזיאון יש גינה מקסימה:
ופסל מיוחד:
כמו כן גלריית הביגוד נמצאת פה:
“תגידו תאמת, עושה לי תחת, או לא עושה לי תחת?”:
עושה לך, גברת.
ושוב, הפרטים הקטנים והמשעשעים. מה כל כך מצחיק אותנו בפסל הזה?
תראה מה עשית לעצמך!!! פלא שנשברו לך בסוף האצבעות, בנאדם?!?
עוד נצפו היום:
חזיר הבר איל פרצ’ולינו שניצב בפתח המרקטו נואובו.
ע”פ האמונה, מי שמשפשף את אפו, יזכה לשוב לפירנצה.
שיפשפתי.
וגם פונטה וקיו, הגשר העתיק, שעליו מלא חנויות תכשיטים:
ואם יואילו בטובן היפניות לזוז, אוכל גם להראות לכם את הנוף מהגשר:
סופסוף זזו, הנה הנוף:
ועברנו בשוק ובו מוכרים מלא תיקי עור
אני: כמה התיק?
המוכר הבנגלדשי: 120 יורו.
אני:
המוכר הבנגלדשי: עכשיו את צריכה להגיד לי מחיר יותר נמוך, ממש יותר נמוך, שבו את מוכנה לקנות את התיק.
אני: 40?
המוכר הבנגלדשי: עכשיו אני אומר לך 75 ואת לא הולכת, את ממשיכה להתעקש על המחיר שלך.
אני: 40?
המוכר הבנגלדשי: עכשיו את מעלה קצת ואני בא לקראתך.
אני: 50?
המוכר הבנגלדשי: נסגור על 55 וזהו?
*משלמת לו 55*
*מרגישה שדפקו אותי* אבל יש לי עכשיו תיק עור ממש מגניב פלוס העביר לי סדנה על איך מתמקחים בשוק.
והיו גם חנויות ספרים משגעות:
אך גולת הכותרת של היום היא מכונת האספרסו האדומה של קיצ’נאייד שרכשנו במיטב כספנו בכלבו המגניב Rinascente. שזה הכי, אבל הכי החלום בהתגשמותו.
***
היום הוא ערב פסח. אמנם ליל הסדר שלנו היה שונה מהמקובל, אבל לקראת ערב, הטייס ואני הסתובבנו בפירנצה ושרנו ביחד את אחד מי יודע בלי להתבלבל אפילו פעם אחת, שזה הדבר שאנחנו הכי טובים בו. ובסוף היום כשחזרנו הביתה ואכלנו ארוחת ערב מושקעת מתוצרת הסופר, סיפרנו את סיפור יציאת מצריים מתחילתו ועד עצם היום הזה, שלב אחרי שלב בתוספת התפלפלויות ופרשנויות והרבה שיחות מאירות עיניים ואזניים, ומבלי להחזיק הגדה אחת ביד. שזה אשכרה, הכי והגדת לבנך.
ואני בטוחה שאלוהים הערב היה לגמרי מבסוט מליל הסדר פרי סטייל שלנו. בכל מקרה, אם אליהו הנביא יגיע עד איטליה, מחכים לו על השולחן שלושה סוגי יינות שונים, מהמשובחים של טוסקנה.
חג שמח!
את אלופה! יודעת להתמקד בדברים הקטנים , הבינוניים, הגדולים – ובעיקר הכי מעניינים שיש. לעקוב אחרי כל תמונה שלך, ופשוט לקבל כל הסבר שלך כאורים ותומים . (מה אני הייתי יודעת להסביר על כל דבר?? – בדיוק מה שיודע חמור להבין במרק פרות! ). האם יש אתך חוברות הסבר?/ ספרים רבותי ספרים?? – אני אוהבת את הטיולים שלך. (לא את- אני! ) 🙂 המשיכו לעשות חיים – ולרכל על כך כמה שיותר!
וואוו, פירנצה אהובתי. אני רואה שאתם עושים אותה כראוי, אז תמשיכו להנות ותשפשי עבורי את אף החזיר כי אני מתכוונת לחזור. כדאי שתבקרו בשוק המקורה ותראי את הדלתות של השירותים…חג שמח 🍷
יופי של פוסט. נהניתי מאד, המשך טיול מוצלח.
חג שמח 🙂
יופי של מקומות ותמרורים