טוסקנה 6: מונטפלצ'יו ודרומה לרומא
כשאנחנו נפרדים בבוקר מברונו, דמעה מבצבצת לו בקצה העין. אולי זו אלרגיה, או אולי הוא פשוט עצוב להיפרד מאיתנו. בכל מקרה, הוא מלווה אותי לאוטו ונפרד בלחיצת יד מכל אחד מאיתנו, ומבקש שנחזור שוב.
זה החלון של האמבטיה:
אנחנו נוסעים לכיוון העיירה מונטפולצ’יאנו, שנמצאת על דרך היין. הדרך לשם קסומה ומלאה בכרמים ויקבים. פשוט דרך מהממת:
נראה כמו ציור:
והנה הגענו.
למקגייבר יש טראומה מלהיכנס לסמטאות העתיקות עם האוטו, והוא מחנה בקומפורט זון של חניית הסופרמרקט.
אנחנו מתחילים להעפיל למעלה, חולפים על פני האובליסק המקומי, כי האיטלקים חובבי אובליסקים:
והנה נכנסנו למונטפולצ’יאנו.
בכל מקום בטיול הזה שלנו פגשנו בקבוקי ענק זכוכית כמו הרצ”ב, אשר מלאים בפקקי שעם. אני כל כך צריכה אחד כזה בבית!
בשעה 12 בצהריים מצלצל השעון, וכשאנחנו מרימים את הראש אנחנו רואים את הדמות במסיכה שעושה את הגונג.
בעצירת הקפה אני מזמינה קפה אחר מהקפוצ’ינו הסטנדרטי, ולקפה של קוראים היום “קפה דל פפה” או משהו כזה, טעמו גן עדן כי הוא מחוזק בכל מיני דברים שאני מתקשה לשחזר עכשיו:
הסמטאות האלו נראו לי קצת מוכרות מאיפושהו, עד שפתאום ראיתי את הכרזה הזו:
וקלטתי שהסרט “ירח חדש” מסדרת “דמדומים” צולם כאן!!!
אחר כך ראינו חיימק’ה אחד, שנכנס בטעות לסמטאות, השוטר הקשוח עצר אותו בצד ונתן לו דו”ח!
זה אותו תסריט שלנו מאתמול- רק שעלינו כזכור היתה השגחה עליונה, ולא פגשנו שוטר. לא נעים.
אנחנו ממשיכים להתגלגל משם לכיוון רומא, ועוצרים בדרך באיזה אאוטלט גדול שנקרא Valdichiana outlet village, שאפילו על חובבת קניות דגולה כמוני לא עשה שום רושם…
אז נסיים עם עוד כמה תמונות מהדרך הקסומה:
כתמיד בסוף, אני מודה לכם שבחרתם לטוס איילת טורס. תודה למשפחתי שהביאתני עד הלום, ותודה לכל המשתתפים הוירטואלים שקראו והגיבו, ולאלה שקראו ולא הגיבו.
נשוב וניפגש בטיול הבא.
אריבדרצי’י.
