אחת התמונות היפות בעיניי ומעוררות ההשראה ממלחמת העולם השנייה היא זו:
קוראים לה: drinking tea in london during the blitz.
וכשמה כן היא: רואים כאן אינגליש ליידי, יושבת בלב ההרס של הבליץ בלונדון, ושותה תה בכוס חרסינה, כי ימות העולם, אצלנו באנגליה בשעה 4 יושבים לשתות תה, גם אם הכל חורבות מסביב. ומההיכרות שלי עם עצמי, אם הייתי אינגליש ליידי בזמן המלחמה, זה בדיוק, אבל בדיוק מה שהייתי עושה.
בעיתות משבר, בזמן מלחמה, בימי קורונה, כשכל העולם עוצר מלכת ושרוי בתוהו ובוהו, חשוב לשבת בנחת ולשתות כוס תה. אצלנו באנגליה קוראים לכוס תה cuppa, שזה קיצור של a cup of tea.
והתה כאן הוא רק סימבולי.
ה”תה” יכול להיות מוסיקה ששומעים בפול ווליום, ספורט, קריאה, בינג’ סדרות, שיחות עם חברים, ניקוי הבית, בישול כל מה שעושה טוב לנשמה. קיבלנו הזדמנות נדירה, היסטורית וחד פעמית לעצור את הכל, ולהתכנס פנימה. כדאי מאד שהפנימה הזה, יהיה נעים יפה וטוב. בעיתות כאלה צריך להיות אקסטרא נחמדים לבריות, לא לשפוט אף אחד, כי אנחנו לא יודעים כלום ושום דבר, להסתכל על הכל בחיוך ולצחוק הרבה.
הדאגה לפרנסה, לבריאות, למשפחה, לעתיד האנושות ממשיכה לפעם, אבל שום דבר מזה לא בידנו, אז לא לשכוח לשמוח.
***
בעוד שאצלנו בישראל שרויים בחצי הסגר, ובאיטליה בהסגר מלא, במולדת שלי אנגליה, בוריס ג’ונסון, הקרוי בוג’ו, נוקט בגישה הפוכה לחלוטין. ע”פ גישתו, הוא נמנע ממהלכים שישתקו את החברה והכלכלה. הוא מבין כי אי אפשר למגר את הנגיף בעתיד הקרוב ולכן נוקט בעקרון “חסינות העדר”: ע”פ העקרון הזה יאפשרו לרוב האוכלוסייה להידבק בווירוס הקורונה, וכך לפתח חסינות לקראת התפרצויות נוספות שלו שצפויות בעתיד. הגישה הזו סופגת ביקורת קשה, כי ברור שהיא תיגבה קורבנות רבים בגוף, אבל היא מייצגת את הרוח הבריטית שמחזירה אותנו אחורה לנאום של צ’רציל ממלחמת העולם, we shell fight on the beaches ושעד היום עושה לי ויברציות. בגדול צ’רצ’יל אמר: אנחנו יודעים שיהיו הרבה קורבנות, אבל we shell never surender. וזה גם מה שבוג’ו שלנו אומר.
***
בימים אלו, הייתי אמורה לשוטט בלונדון של בוג’ו. לפי מה שנראה, יעברו עוד ימים, שבועות, חודשים רבים עד שנוכל לשוטט בה שוב.
הולכת להכין לי cuppa ולחשוב מחשבות חיוביות.
קורונה תמותי.
