איך (לא) הגענו אל הבניאס

בשבת בבוקר, החלטנו לנסוע לטייל בבניאס.

שלפנו את הילדים מהמיטות בנחישות, וב-8 לפנות בוקר יצאנו לדרכנו אל הבניאס.

בדרך, חשקנו להתענג מעט על מראה הכנרת המתמלאת, אז עברנו דרכה.

ועצרנו קצת לצלם:

וגם את זה:

על השאלה “מה זה?” יתכן ותקבלו תשובה בימים הקרובים. סבלנות.

תוך שעה- שעה וחצי המשכנו בדרכנו אל הבניאס.

אך בצומת צמח מראהו של השלט “ארומה” גרם לנו לתגובה פבלובית.

עשינו עצירת התפחממות קלה ותוך שעה- שעה וחצי המשכנו בדרכנו אל הבניאס.

התחלנו לטפס לרמה

אך כשעברנו דרך כביש המפלים, הבחנו שהרבה אנשים הגיעו לחגוג פה:

אז כמובן שעצרנו עם כולם לצלם את המפל של נחל בזלת:

ואת מפל עיט:

ותוך שעה- שעה וחצי המשכנו בדרכנו אל הבניאס.

בדרך חדנו לילדים את חידת הטריוויה הקבועה: איך מבדילים בין הר אביטל להר בנטל הסמוך אליו?

התשובה הנכונה: הר אביטל הוא ההר עם האנטנות בעוד שהר בנטל הוא ההר בלי האנטנות.

מן התחכמויות כאלו של קציני קשר 🙂…

שעה- שעה וחצי, והמשכנו בדרכנו אל הבניאס.

ליד אודם עצרנו כדי לצלם את הפרות ואת הפרחים:

זהו נץ חלב אמזלני. תודה לעננת האלופה.

ותוך שעה- שעה וחצי המשכנו בדרכנו אל הבניאס.

עברנו דרך מג`דל שמס:

ולמראה השלג במורדות החרמון צייצה המצ`יסטה מאחורה שהיא חייבת וממש מוכרחה להתפלש מעט בשלג.

אז טיפסנו לחרמון ועצרנו בצד, ביחד עם כל עם ישראל השמח.

המצ`יסטה השתעשעה לה:

ותוך שעה- שעה וחצי, המשכנו בדרכנו אל הבניאס.

בדרך שמתי לב שהמשטרה עשתה קצת סדר בתוך כל השמח הזה ופינתה את כל העוצרים בצידי הדרך.

(צולם ממראת הצד שלי)

תוך שעה- שעה וחצי, הגענו למטה.

התמונה הזו הזכירה לי במקצת את הגרוסגלוקנר, אז עצרתי לצלם.

משמאל מציצה ברכת רם:

אבל אז החלטנו שאנחנו רעבים. עצרנו ב”קדירת המכשפה והחלבן” לארוחה קלה.

המסעדה מבפנים מאד יפה, יש הרבה מכשפות חמודות שתלויות מהתיקרה.

ישבנו שם שעה- שעה וחצי, אך כשהמשכנו בדרכנו…

(צילו של מקגייבר מימין, אני משמאל)

נהיה כבר מאוחר…

אז התחלנו להתגלגל בחזרה הביתה.

מימין: שקיעה, משמאל: הר ארבל, מקדימה: פקק גדול.

חזרנו עייפים אך מרוצים.

הבניאס יחכה לנו לפעם הבאה.

כלומר, בפעם הבאה כשנזכור לקחת את הריטלין שלנו שיעזור לנו להתמקד יותר.

שיהיה שבוע נהדר.