בשבת בבוקר, החלטנו לנסוע לטייל בבניאס.
שלפנו את הילדים מהמיטות בנחישות, וב-8 לפנות בוקר יצאנו לדרכנו אל הבניאס.
בדרך, חשקנו להתענג מעט על מראה הכנרת המתמלאת, אז עברנו דרכה.
ועצרנו קצת לצלם:
וגם את זה:
על השאלה “מה זה?” יתכן ותקבלו תשובה בימים הקרובים. סבלנות.
תוך שעה- שעה וחצי המשכנו בדרכנו אל הבניאס.
אך בצומת צמח מראהו של השלט “ארומה” גרם לנו לתגובה פבלובית.
עשינו עצירת התפחממות קלה ותוך שעה- שעה וחצי המשכנו בדרכנו אל הבניאס.
התחלנו לטפס לרמה
אך כשעברנו דרך כביש המפלים, הבחנו שהרבה אנשים הגיעו לחגוג פה:
אז כמובן שעצרנו עם כולם לצלם את המפל של נחל בזלת:
ואת מפל עיט:
ותוך שעה- שעה וחצי המשכנו בדרכנו אל הבניאס.
בדרך חדנו לילדים את חידת הטריוויה הקבועה: איך מבדילים בין הר אביטל להר בנטל הסמוך אליו?
התשובה הנכונה: הר אביטל הוא ההר עם האנטנות בעוד שהר בנטל הוא ההר בלי האנטנות.
מן התחכמויות כאלו של קציני קשר 
…
שעה- שעה וחצי, והמשכנו בדרכנו אל הבניאס.
ליד אודם עצרנו כדי לצלם את הפרות ואת הפרחים:
זהו נץ חלב אמזלני. תודה לעננת האלופה.
ותוך שעה- שעה וחצי המשכנו בדרכנו אל הבניאס.
עברנו דרך מג`דל שמס:
ולמראה השלג במורדות החרמון צייצה המצ`יסטה מאחורה שהיא חייבת וממש מוכרחה להתפלש מעט בשלג.
אז טיפסנו לחרמון ועצרנו בצד, ביחד עם כל עם ישראל השמח.
המצ`יסטה השתעשעה לה:
ותוך שעה- שעה וחצי, המשכנו בדרכנו אל הבניאס.
בדרך שמתי לב שהמשטרה עשתה קצת סדר בתוך כל השמח הזה ופינתה את כל העוצרים בצידי הדרך.
(צולם ממראת הצד שלי)
תוך שעה- שעה וחצי, הגענו למטה.
התמונה הזו הזכירה לי במקצת את הגרוסגלוקנר, אז עצרתי לצלם.
משמאל מציצה ברכת רם:
אבל אז החלטנו שאנחנו רעבים. עצרנו ב”קדירת המכשפה והחלבן” לארוחה קלה.
המסעדה מבפנים מאד יפה, יש הרבה מכשפות חמודות שתלויות מהתיקרה.
ישבנו שם שעה- שעה וחצי, אך כשהמשכנו בדרכנו…
(צילו של מקגייבר מימין, אני משמאל)
נהיה כבר מאוחר…
אז התחלנו להתגלגל בחזרה הביתה.
מימין: שקיעה, משמאל: הר ארבל, מקדימה: פקק גדול.
חזרנו עייפים אך מרוצים.
הבניאס יחכה לנו לפעם הבאה.
כלומר, בפעם הבאה כשנזכור לקחת את הריטלין שלנו שיעזור לנו להתמקד יותר.
שיהיה שבוע נהדר.
