דברים שנשים בגילי עושות: טסות בבוקר, חוזרות בערב

לפני כמה שנים עליתי על קונספט בילוי סנסציוני. מן סוג של סטארטאפ, שעשיתי עליו אקזיט לא רע מאז התגלית.

העניין הוא כזה: כולנו אוהבים את אילת. זו אחלה עיר, שיש לה הרבה מעלות מעבר לצלזיוס: יש לה ים מדהים, יש בה קניות פטורות ממע”מ, יש לה אוויר הרים צלול, ובעיקר יש בה אווירה זרוקה ודינאמיות של חופש.

אך לאילת יש גם כמה חסרונות והעיקרי שבהם: היא רחוקה.

בכדי להגיע אליה, אדם נורמאלי צריך לבלות 5 שעות בדרכים. ובכדי להצדיק את הטרנספר צריכים לשהות בה מינימום שלושה לילות. וכך מתחיל אפקט הדומינו- צריך לארוז מזוודות, להעמיס אוטו, לנסוע, לעצור לפיפי במצפה ולהקיא ביוטבתה, לעשות צ’ק אין במלון, להמתין עד שיתפנה חדר,להתלונן על החדר, להחליף חדר, לאכול ארוחת בוקר ובוהוריים וצהריים ומנחה וארוחת ערב ונישנושי לילה, להתלונן על האוכל, לעשות צ’ק אאווט עם 5 ק”ג נוספים, להתגלגל בחזרה הביתה, לקטר כל הדרך כמה היא ארוכה, להגיע הביתה, לפרוק מזוודות, לכבס, לתלות, לקפל, לסדר…

בקיצור, למות מהווג’ראס.

אני בעקרון, לא מוכנה בשום אופן להיות בדרכים חמש שעות ולא להגיע בסוף ללונדון. 

בעיה.

אז מה הסטארטאפ אתם שואלים?

או!

מזה מספר שנים המצ’יסטה ואני עולות עם תיק גב קליל על הטיסה של 6 בבוקר לאילת. נוחתות בסטייל כעבור 35 דקות בודדות, תופסות מונית לריף הדולפינים, משרות את עצמנו בים הצלול עד הצהריים, מתקלחות, תופסות מונית לקניון מול הים, חורשות עליו, עוברות עם מונית לקניון הקרח, חורשות אף עליו,ולעת ערב שבות הביתה שמחות ומאושרות. כי תכלס, עם יד על הלב, מה שאנחנו אוהבים באילת זה שלושה דברים: את הים, את השופינג, ואת הלחזור הביתה ממנה כמה שיותר מהר ולישון במיטה שלנו, ואת זה אפשר לעשות ביום אחד. 

במשך 3 שנים ברציפות, ביום הולדתה החל באוגוסט, זה היה בילוי הבנות שלנו.

עד שהשנה המצ’יסטה לקחה אותי לשיחת יחסינו לאן ובה היא הודיעה לי בעדינות, כי הקונספט די מוצה מבחינתה, ושהיא פורשת מהסטארטאפ. הייתי קצת מופתעת, שלא לומר מאוכזבת אך לא פציתי פה. מקגייבר מיד עלה על ההזדמנות העסקית והציע שבמקום בילוי בנות נפתח את הקונספט לקהל הרחב יותר, ונהפוך אותו לבילוי זוגי למשל. הציע, והזמין כרטיסי טיסה לאילת לי ולו, כשהוא מקפיד לשמור על כלל הברזל של מקימי הסטארטאפ: טסים בבוקר חוזרים בערב.

וכך, אור לחמישי בבוקר, הגענו לטרמינל 1 הוינטג’י בנתב”ג, זה הזכור לטוב מהטיסות שערכנו לחו”ל במאה הקודמת וששומר על צביון התפאורה של הסרט צ’רלי וחצי עד עצם היום הזה. קיבלנו מבלי שביקשנו את המקומות השווים במטוס, אלה שליד דלתות החרום-  האהובים עלינו ביותר. והנה לא חולפות 35 דקות מהרגע שהתרווחנו במטוס, והופ! אנחנו באילת.

לסקפטים שבינכם אני הולכת להצדיק את הסטארטאפ ולהדגים בצורה מפורטת באיזו יעילות אפשר לנצל 12 שעות באילת, ולמה כדאי גם לכם להשקיע בו.

אז לאחר שנחתנו בשלום, צעדנו במו רגלינו לעבר המסעדה היחידה שפתוחה בשעות הפעוטות של הבוקר, וזו ארומה. בדרך אנחנו רוכשים במעות בודדות מזרון ים פושטי בתקווה שישמש אותנו בהמשך היום.

אחרי שבארומה סיימו להפיק לנו את ארוחת הבוקר, עלינו על מונית. הנהג שלנו מתעניין מאין בנו ולאן פנינו מועדות, ואנחנו מספרים לו על הסטארטאפ של טסים בבוקר חוזרים בערב והוא מוקסם. ‘זו גאונות!’ הוא אומר לנו. ‘איך לא חשבו על זה קודם?’

עם הגיענו אל היעד בשעה 9:30 בבוקר, נערך לנו טקס קבלת פנים ממלכתי ע”י הטווס המשרת כש”ג בריף הדולפינים.

אני מכירה את הטווס הדיווה הזה כבר באופן אישי, כל שנה הוא חוזר על הטריק הזה.

אם נסטה שניה מהנושא- חשבתם פעם עד כמה טווס הוא בעל חיים לא פרקטי? מי מסתובב עם הינומה כזו מופרזת? ועד כמה  חסר מודעות עצמית וראוותני הוא?

כאילו, מה הקטע האקסטרווגנטי שלו? מי הולך ככה ברחוב?

אני קוראת לטווס הזה כבר כמה שנים “צביקה פיק”.

אז לאחר טקס קבלת הפנים התמהוני אך המרשים מאידך, נכנסנו היישר לסטלבט על המים.

סטלבט על המים הוא מתחם סגור שנמצא בפאתי הריף. הוא כולל שלוש בריכות ציפה, משטחי זולה לרביצה ושולחנות לכיבוד קל ושתיה. במוקד העניין שלי, מתקן בסגנון תמי 4 עם טוויסט קטן: במקום מים הוא מוציא….יין! האין זה גאוני?

חובה בכל בית מתקן כזה.

שלושת בריכות הציפה בסתלבט על המים כוללות את בריכת המים המלוחים שבקרקעיתה מתוחה רשת, הגורמת למהלכים עליה לקפצץ בקלילות כמו על  טרמפולינה. בריכת המים המתוקים שהקרקעית שלה מרופדת באבנים קטנות וחלקות: לא בלתי נעימות אבל מאתגרות את הרגישים תחושתית שביננו ובריכת ים המלח שהקרקעית שלה חולית ורכה, אך המים מלוחים באקסטרים, ממש כמו בים המלח.

כל שלושת הבריכות הן מחוממות ומקורות.

הנה סרטון תדמית:

מכולן, החביבה עלינו ביותר היתה בריכת מי הים. מניחים מתחת לראש ומתחת לברכיים מצופי ספגטי, שוכבים על הגב, מטים את הראש אחורנית עד שהאזניים הטובלות במים שומעות את הצלילים המרגיעים הבוקעים מתוך הבריכה, עוצמים עיניים, צפים ונרגעים. בדקות הראשונות המדריכה נותנות טיפול אישי קצר לכל מסתלבט במים ואחרי שמבינים את העקרון, אנחנו מעבירים טיפול כזה אחד על השניה. שעתיים חלפו עברו ביעף, בין ציפה ללגימת יין להעברת דחקות על שאר הנוכחים, והנה השעה היא כבר 12 ואנחנו צריכים להתפנות בצער ממתחם הסתלבט אך מקבלים פרס ניחומים שהוא ואוצ’ר לארוחת בוקר במסעדת הריף. הארוחה מוגשת לנו בשמחה ובכיף, וזו כאמור ארוחת בוקר מספר 2 שלנו להיום, אבל לא נתקטנן, אומרים שארוחת בוקר זו הארוחה החשובה של היום, אז אנחנו בעניין. אחרי הארוחה אנחנו מנפחים את המזרון, זה שרכשנו במעות בודדות ושסופר עליו במערכה הקודמת, אבל כשאנחנו באים לטבול במים אנחנו מגלים שהם קרים לנו מדי. מחליטים לוותר על הרחצה בים ואת המזרון אנחנו מעניקים במתנה לזוג הנחמד עם התינוקת שיושבים לידנו. אנחנו שבים אל מתחם הסתלבט כדי להתקלח- למרות שמי שיוצא כבר לא יכול להכנס אל המתחם על פי חוקי המקום, אבל לנו הסכימו כי אנחנו כאלה אנשים נחמדים.

אחרי מקלחת מפנקת השעה 13 בצהריים ואנחנו עולים על מונית עד הטיילת ומתחילים בחלקו האומנותי של היום: הקניות.

קניות באילת זה לא בדיוק קניות במובן השופינגי של המילה, זה יותר דומה לעבודת ליקוט חכמה. זוהי מלאכת מחשבת, המבוססת על תכנון קר, מחושב, מדוקדק ומאורגן מבעוד מועד. אם טרחתם ביום רביעי על תכנון מדויק, תוכלו ביום חמישי להנות מפירותיו של התכנון ולא תבזבזו זמן יקר על שוטטות מיותרת. אז לוקטו: לפטופ באייבורי, מכנסיים בחגית טסה, נעליים בסטורי, בגדי ספורט וכפכפים באורבניקה, צמיד בגראס, ואולסטאר בחנות שאני לא זוכרת איך קוראים לה. תוך כדי העבודה הפורה אך המעייפת עצרנו למנוחה שאף היא נוצלה באופן פרקטי ויעיל: היא התבצעה במתחם היופי של האייס מול- כשאני מקבלת פדיקור ומקגייבר יושב לצדי ונח. בנות הפדיקור הציעו לו גם, אך הוא סירב בנימוס. תוך כדי הפדיקור הפדיקוריסטית מתעניינת מאין באנו ולאן פנינו מועדות ואנחנו משתפים גם אותה בסטארטאפ הטסים בבוקר חוזרים בערב וגם היא לא מפסיקה להתפעל מגאוניותו של הרעיון.

הסתיים הפדיקור והשעה היא תכף 18 בערב. אנחנו צועדים לעבר הטיטניק, שזה  חדר בריחה מהמם הנמצא במתחם הקארדו של הרודס. זו הפעם הראשונה שאנחנו הולכים לפתור חדר בריחה בהרכב משפחתי מצומצם, ללא מיטב המוחות אשר הושארו בבית. לזכותנו ייאמר שתקתקנו את החדר והצלחנו להחלץ מהטיטניק שניה לפני שטבעה. התפאורה של החדר הזה מקסימה ויש שם חידות טובות, ואף כאן המפעיל התעניין מאין באנו ולאן פנינו מועדות. שיתפנו גם אותו בסטארטאפ הטסים בבוקר חוזרים בערב, וגם הוא התפעל וחשב כי הרעיון מבריק.

בדרכנו לשדה התעופה נשאלנו ע”י נהג המונית מאין באנו ולאן פנינו מועדות וגם אותו שיתפנו במיזם היצירתי. הנהג פסק שאנחנו גאונים. אני חושבת שהעניין של “לישון במיטה שלך בסוף היום” מדבר אל שכבת גיל מסויימת שאני נמנית עליה עכשיו. חחחח.

בשדה התעופה שוב קיבלנו מבלי שאפילו ביקשנו את השורה הראשונה במטוס, שגם היא אהובה מאד עלינו. וזו היתה סגירה מושלמת ליום מושלם.

בשעה 21 בערב שעון אילת, המראנו בחזרה, תוך 35 דקות הגענו נתבג”ה, וב 21:35 שעון ישראל נחתנו.

שבנו הביתה עייפים אך מאד מרוצים והכי חשוב: נרדמנו במיטה שלנו, ע”פ חוקי הסטארטאפ.

אז זה מה שעושות נשים בגילי: יוזמות סטארטאפ גאוני ושוקדות על פיתוחו שנה אחר שנה לכדי יצירת מופת.

מ.ש.ל.