הכפילה, הנכדה, מנחם בגין ומוסר ההשכל

לפני מספר שנים, נודע לי כי בעיר שאני מתגוררת בה, קיימת עוד איילת גזית נוספת מלבדי. וכדי להוסיף בלבול לבלאגן, הסתבר כי בעלה נושא את שמו המקורי של מקגייבר. קולטים את הסיטואציה? בהוד השרון מתגוררים שני זוגות שקוראים להם איילת ומקגייבר גזית, ורק בנס לילדים של הכפילים שלנו לא קוראים הטייס והמצ’יסטה, אחרת היה משבר זהות רבתי.

במשך שנים ידענו זו על קיומה של זו, עד שיום אחד- אף נתקלנו זו בפרופילה של זו בפייסבוק, והפכנו לחברות פייסבוק. עוד לא הספקנו להתאושש מצירוף המקרים המוזר של השמות, ואז הסתבר לנו שאנחנו חולקות גם יום הולדת. אין לתאר כמה קריפי.

אנחנו בעקרון נמנעות מללייקק ומלשתף זו את פוסטיה של זו כדי לא לבלבל את חברינו, אבל אנחנו מפעם לפעם מתכתבות בצ’ט כדי לעדכן האחת את השנייה בסיטואציות מבדחות הנובעות מהכפילות. 

לדוגמה, איילת גזית השניה, אשר מכונה אצלנו בבית ‘הכפילה’,  שכחה יום אחד את כרטיס האשראי שלה בסופר, אז התקשרו אלי בטעות להרגיע אותי שלא אדאג כי הכרטיס שלה נמצא.  מיד סימסתי לה שתדע שהכרטיס שלנו בידיים טובות. או במכון שבו עשיתי פעם מניקור, ומסתבר שגם היא, התקשרו לברר יום אחד למה אני מתעכבת, כשפיזית יצאתי משם כבר לפני שעה. כשהבנתי שמדובר בה הודעתי להם שיש עומס בכניסה לחניון ושאני כבר מגיעה-  כדי שישמרו לה את התור. כי מי כמוני יודעת שמניקור זה עניין של חיים או מוות.

השיא היה ביום שישי אחד, לפני שנה:

בשעה 3 בצהריים, נפתח דיון במשפחת גזית (המקורית) כיצד נבלה את שעות הערב, וסיכמנו כי יהיה זה סבבה אם נלך כולנו בערב לחדר בריחה. משימת הקימבוץ הוטלה על המצ’יסטה, והיא אכן קימבצה חדר בריחה מגניב בכפר סבא לשעה 19:30 באותו היום.

ואז, בעודנו מתארגנים לצאת, נכנס  צ’ט מאיילת הכפילה.

צחקתי צחקתי, עד שהגעתי לסעיף 3. שם קפא הצחוק. מה מחר?! החדר הוזמן להיום, לעוד שעה וחצי ועוד שניה אנחנו הרי יוצאים מהבית! המצ’יסטה נקראה לתת הסברים, היא הלכה מיד לבדוק למתי הוזמן החדר, ואכן, שחור על גבי מייל, כתוב היה שמחר. הודתי לאיילת עד בלי די על כך שחסכה לנו פדיחה ועוגמת נפש.

אבל היו בסיטואציה הזו כל כך הרבה צירופי מקרים מוזרים, שאני בטוחה שאלוהים ישב והעביר עלינו דחקות כל אותו הערב מלמעלה. וגם: אם מישהו היה מספר לי את הסיפור הזה ואף מציג לי ראיות שהארוע אכן קרה במציאות, לא הייתי מאמינה לו. Hell! אני בקושי מאמינה לעצמי.

וכאילו לא די, אז אתמול בערב מצלצל הטלפון.

מהעבר השני נשמע קול: “שלום, איילת גזית? היי, זו איילת גזית” חחח. 

אני: הו, שלום לך, הכפילה!

הכפילה: שמעי דבר מוזר. קיבלתי אתמול חבילה, ואחרי שפתחתי אותה הבנתי שהיא לא היתה מיועדת אלי בכלל, ואז קלטתי שאולי היא מיועדת אלייך…את מכירה במקרה מירב בגין?

אני: ברור, מירב היא חברה שלי.

הכפילה: אז היא שלחה לך חבילה, והחבילה אצלי. ואת ממש תהני ממה שהיא שלחה לך. אני כרגע בעבודה אבל בעלי נמצא בבית אז את יכולה לקפוץ לקחת. ואני לא מגלה לך מה יש בחבילה! זו הפתעה.

מסוקרנת ממה ששלחה לי מירב, נסעתי לכתובת של הכפילים. את הדלת פתח לי בעלה, שכאמור נושא את שמו של בעלי- ואחרי לחיצת ידיים וגלגול עיניים הדדי על כמה שהסיטואציה הזו הזויה, קיבלתי את החבילה של מירב.

מה היה בחבילה? תצטרכו להתאזר בסבלנות כי אם חשבתם שהסיפור עם איילת הכפילה הוא מצחיק, חכו שתשמעו את הסיפור על מירב.

לפני כמה חודשים, ביום בהיר אחד, אני מקבלת ווטסאפ ממספר לא מוכר.

היה כתוב שם רק משפט אחד:

אחרי שהשבתי ב “הי! תודה!” היא שאלה: “לפרט?”

ואני השבתי: “בטח!”

ואז היא פירטה. ומהפירוט הרב הבנתי שהיא עשתה חריש עמוק על הבלוג שלי, והיא הרעיפה עלי סופרלטיבים שגרמו לאזניים שלי להסמיק וכאן כבר הייתי סקרנית.

עשיתי בדיקה מול האפליקציה me כדי לדעת מיהי המירב הזו שעימה אני מתכתבת, והאפליקציה עדכנה אותי שלאישה המקסימה הזו קוראים מירב בגין. 

רבנו ומורנו גוגל סיפר לי שבשושלת המפוארת של מנחם בגין, ישנה נכדה בשם מירב בגין שמתגוררת בישוב x. שאלתי את מירב מהווטסאפ היכן היא גרה, ואחרי שהיא כתבה לי שהיא גרה ביישוב x, מה שתאם את גירסת הגוגל, שאלתי אם במקרה במקרה לסבא שלה קראו מנחם בגין.

ואכן.

ואז הגיע תורי להלל. וסיפרתי לה מה היה מנחם בגין, סבא שלה היקר, עבורי. וכמה אבא שלה בני בגין הוא איש יקר ואהוב ומיוחד ונשמה טובה ומפה נפתחה שיחה שלא נגמרה עד עצם היום הזה והיא כוללת דיונים על כל מה שנשים דנות בהם: זה מנעד רחב מאד של נושאים החל מפוליטיקה, משפחתולוגיה, בעלים, ילדים, חברות מעצבנות, חברות חמודות, טיולים ואתגרים וכלה באבקות כביסה ומתכונים. אנחנו שולחות אחת לשנייה תמונות ומעדכנות ומקטרות אחת לשנייה באמצע היום וגם לפעמים מעבר לים כשיש צורך בכך. אמנם עד עתה עוד לא נפגשנו פיזית אבל מירב היא חברה יקרה שלי בכל מובן. והמשפחה שלי כבר שמעה על מירב והמשפחה שלה כבר שמעה עלי וכשאבא שלה, התעניין לדעת למי אני מתכוונת להצביע בבחירות הבאות, שאלתי למי הם יצביעו במשפחה ומירב ענתה לי את התשובה הנפלאה הזו:

הפתרון הזה כל כך מצא חן בעיניי שמיד ביקשתי להצטרף לפטריארכיה של משפחת בגין והודעתי לה שגם אני וכל בעלי זכות הבחירה בבית שלי יצביעו למי שאבא שלה יגיד להצביע.  העברנו כולנו את ההכרעה לידיו של בני בגין!

נחזור לחבילה של מירב.

החבילה של מירב היא מתנת יום הולדת מוקדמת, כי בסוף החודש יצויין יום היווסדי. מירב שלחה לי את הספר “בעוז ובהדר” סיפורו של מנחם בגין שכתבה גלילה רון פדר עמית, שהיא ידידת משפחת בגין ומירב דאגה שגלילה המקסימה תכתוב לי הקדשה חמודה בראש הספר. איזה אלופה מירב.

אז מה מוסר ההשכל משני הסיפורים האלו?

הסיפור עם איילת גזית הכפילה מהווה דוגמה חיה, למה אנשים צריכים כפילים בחיים. הרי בהוליווד הם משמשים כדי לשמור על השחקנים, ואיילת הכפילה שלי ואני הוכחנו חזור והוכיח בשנים האחרונות שאנחנו שומרות זו על התחת של זו משני צידי העיר, כי מה שטוב להוליווד, בטח ובטח טוב להוד השרון.

הסיפור עם מירב מהווה דוגמה ומופת לכמה פשוט לנו הנשים להפוך להיות חברות. מילה אחת טובה, אימוג’י של חיוך ומשם אנחנו מוצאות את כל המכנים המשותפים הרבים ביננו ולמעשה אף פעם לא נגמר לנו על מה לדבר, לדסקס, לטחון עד דק ותוך כדי גם לפרגן ולאהוב מכל הלב.

ועכשיו אני יושבת לקרוא את הסיפור על הסבא של מירב, שבמובנים רבים, היה הסבא של כולנו.