בכל שנה, אנחנו נוהגים להגיע לחוף בוגרשוב בת”א בצהרי יום העצמאות ומשם אנחנו אוהבים לצפות בהתלהבות במטס חיל האוויר.
אבל השנה, קיבלנו הזמנה מ”אלתא”, חברת הבת של התעשייה האווירית, שהציגה את מוצריה בפני העובדים, בני משפחותיהם ואורחים VIP, שזה אנחנו
:
הבעייה היחידה עם “אלתא”, זה שהיא נמצאת בארץ אחרת- באשדוד. כך שנאלצנו לוותר היום על ההתקהלות המסורתית בתל אביב בירתנו הנצחית, וכן לחצות את גבולות ארצנו ולהגיע עד אשדוד.
הארוח ב”אלתא” היה מופתי ומאורגן להפליא. כמובן שאסור היה לצלם מטעמים בטחוניים, ואכן לא צילמתי. אומר רק שאני אישה שקל מאד להרשים אותה עם כלים גדולים 
, כך שטיל החץ, מערכת כיפת ברזל ומרכבה סימן 4, בהחלט עשו לי את זה.
ובגדול.
כיוון שבאשדוד היינו, החלטנו לנסוע מ”אלתא” לחוף הים של אשדוד כדי לצפות משם על המטס.
מראות מהדרך לחוף:
שוטרי אשדוד נוסעים ב 4X4, ליטרלי.
ומכיוון שתמונה שווה אלף מילים, אני אחסוך את המילים ואגיע ישר אל התמונה:
כן.
פילסנו את דרכנו בתוך ענן העשן ומצאנו מקום חמוד לשתות קפה מול הים. המלצר שאל אותנו אם אנחנו תיירים:
צפינו קצת במתרחש:
וב- 12:30 הגיע המטס:
שהתקבל באופן תמוה באשדוד באדישות מופגנת.
אצלנו בת”א נהוג להתקהל, להצטופף, למחוא כפיים ולצעוק בהתלהבות “וואוו” ו”יוהו” כשרואים F16 באוויר!
אבל באשדוד כלום. אפילו לא הרימו את הראש לעבר השמיים.
מדינה משונה היא אשדוד.
יש לציין כי המטס השנה היה דל יחסית לשנה שעברה. האם זה בשל הקיצוצים? אם כן, מה חבל. כי אם יש משהו אחד שאני אוהבת שעושים עם המיסים שלי, זה שעורכים מטס מלא.
נו, חובבת כלים כבדים וגדולים הנני, כבר אמרתי.
(שני הרקולסים ושמשון אחד חדש דנדש)
ואולי יתכן כי המטס המלא נערך מעל ת”א ושהוא הצטמצם מעל אשדוד כי בחיל האוויר כבר יודעים שאין להם שם רייטינג?
אין לדעת.
בכל אופן, לשנה הבאה בתל אביב הבנויה!
***
שביל ישראל
מזה זמן, שמקגייבר ואני זוממים לחרוש את שביל ישראל לכל אורכו. חשבנו לעצמנו שיהיה כיף לטייל עם חברים בעלי התכונות הבאות: בעלי חוש הומור, ספונטניים, טובי מזג וטובי לב ושבעקרון יהיו אנשים נעימים וכיפים.
בקיצור, אנחנו מחפשים אנשים כמונו.
אז בערב יום העצמאות התארחו אצלנו לארוחת עצמאות מסורתית החברים שלנו נורית וערן המכונים כאן “השמואלים” וגם לימור וחיליק, שיכונו כאן מעתה “הגרוסברגים”, וסיפרנו להם על תכנית שביל ישראל שלנו. השמואלים והגרוסברגים מיד ובפה אחד אמרו שהם בפנים. בינגו. לא היה גבול לשימחתנו, כיוון שהשמואלים והגרוסברגים עולים על כל הדרישות שפורטו לעיל.
נורית עשתה פעולה רשמית מסויימת שכמוה ככתיבת חוזה, ואני מתכוונת לכך שהיא פתחה קבוצת ווטסאפ שכוללת את כולנו ושמכונה “המטיילים”.
באותו מעמד סוכם, כי נצא לטיול בשבת הראשונה בכל חודש. כך שתוך 42 חודשים פלוס מינוס אנחנו מסיימים את הפרוייקט.
ואם הכל ידפוק כמו שצריך, בטח עוד תשמעו על זה כאן.
***
בחזרה ליום העצמאות:
כיוון שזה החג האהוב עלי בלוח השנה העברי, משמח אותי לשמוע אנשים מברכים זה את זה ב”חג שמח”.
עוד למדתי דבר חדש: כיוון שיום העצמאות חל בספירת העומר, יש היתר רבני מיוחד להתגלח ביום הזה, כיוון שמדובר ביום חג.
תמונת אילוסטרציה:
כן. עניין ההיתר הרבני היה סתם תירוץ כדי לשרבב לכאן את דייויד גנדי ושיהיה איזה שהוא קשר הגיוני בין הדברים.
שיהיה לכולנו המשך חג שמח, ולתפארת מדינת ישראל וכל זה.
