לילה לבן

את זאת יודעות כל האמהות:

חודש יוני מאופיין בלו”ז צפוף: מסיבת סיום כיתתית, מסיבת סיום שכבתית, מסיבות סיום בחוגים, טיולי סוף שנה. תכפילו בשני ילדים ותקבלו יומן עמוס וגדוש באירועים משל קראו לי “שמעון פרס”.

אחד מהאירועים התרחש השבוע בשעות הקטנות של הלילה וכונה “לילה לבן”. ואם האסוציאציה שלכם למשמע צמד המילים “לילה לבן” היא טירטורי טירונות באישון לילה והתעללות של מ”כ מופרע בצורת מניעת שינה- אתם בהחלט בכיוון. אני רוצה לציין שבפעם האחרונה שמישהו העז לעשות לי “לילה לבן” זה הסתיים במכתב זועם של אבא שלי לראש אכ”א והדחת מפקד קורס הקצינות שלי מתפקידו. אשכרה סיפור אמיתי. 24 שנים אח”כ ואני מוצאת את עצמי מתוזזת באישון לילה ע”י המצ’יסטה ביתי אהובתי, חברייה, הוריהם, והמורה יונה.

וזאת עליכם לדעת: המורה יונה היא מורה מיוחדת במינה- טובה, קשובה, מכילה, חכמה, משקיענית, מעשירה, מחנכת, מדהימה! עליה יש לי רק מילים טובות לומר, והרבה. היא אירגנה את טיול הלילה הזה שעבר דרך 4 תחנות פעילות בלילה:

תחנה מספר אחת: תחנת הרדיו רדיוס.

זה שלט הכניסה לתחנת הרדיו. מצחיקים.

קרן המפיקה החמודה אירחה אותנו בתחנה והסבירה באריכות ובסבלנות על תחנת הרדיו וגם הכניסה אותנו לחדר השידור של התחנה.

כשהמנורה הזו, הממוקמת על התיקרה שבמרכז התחנה מהבהבת ונשמעת סירנה- סימן שהושמעה אזעקת “צבע אדום” בדרום. כשהיינו שם, המנורה היבהבה פעם אחת.

בשעות אחה”צ, שודרה תכנית שהוקלטה מראש עם יקיר אביב ולכן שהו בתחנה רק קרן והטכנאית. מאוחר יותר, כשכבר היינו בדרכנו באוטובוס לתחנה מספר 2, האזנו לרדיו רדיוס וקרן שלחה ד”ש חם לילדי כיתה ו’3 מהוד השרון. זה אנחנו. כך זכינו ב- 15 שניות התהילה שלנו להיום.

תחנה מס’ 2: מגדל תיאום הטיסות בנתב”ג.

קיבלנו הסבר על האופן שבו מתנהל נמל התעופה וכיצד מתאמים טיסות בינלאומיות.

השעה בשעון- היא שעת גריניץ’- שעון אחיד לכל העולם, כדי שבכל העולם יבינו על איזו שעה מדובר ולא יהיו בילבולים.

תחנה מס’ 3- תחנת כיבוי אש ברמת גן.

הכבאים המקסימים אבנר ואדי קיבלו את פנינו. הכבאי אדי, שזכה לרייטינג מאד גבוה אצל בנות הכיתה, וגם אצל האמהות- דיגמן לילדים את הלבוש המלא שלובש כבאי לפני כיבוי שריפות.

כבאי צריך להתארגן ליציאה בשישים שניות!

לכבאי יש בלון חמצן אליו הוא מתחבר, ואם הוא מחלץ פצוע ממקום שריפה, הוא מחבר את המחולץ למסיכה מיוחדת המחוברת למיכל החמצן של הכבאי. מזהים את הדוגמנית- המתנדבת?

אדי אמר, שהההיררכיה בתחנת הכיבוי באה לידי ביטוי בקסדות:

למפקד התחנה- קסדה לבנה, לקצינים- שנותנים פקודות: קסדה אדומה, ולכבאים שמכינים קפה: קסדה צהובה. בצניעות הוא ציין, שהוא מכין קפה.

לכלי המיוחד הזה קוראים: “מלתעות החיים” והוא יודע לחתוך כלי רכב כדי לחלץ מתוכה אדם לכוד.

ולכלי הזה קוראים: “מפסקת”.

כפי שאתם שמים לב, יש פה מישהי שהקשיבה מאד יפה לאדי הכבאי .

עלינו למעלה והתרשמנו מתחנה נקייה ומצוחצחת.

אדי סיפר לנו שכל התכניות של כל הבניינים בעיר רמת גן מתוייקות בצורה מסודרת, וככה יודעים הכבאים לתכנן את החילוץ מבניין מסויים אם פורצת בו שריפה.

אבנר הדגים לקול תשואות הקהל את ההחלקה למטה המפורסמת על העמוד.

(אבנר היה מאד מהיר, לא הספקתי לצלם)

הכבאים הציגו לנו את הכבאית עם הסולם הכי ארוך בארץ: 37 מטר אורכו. מרשים.

(בתמונה: הגודל כן קובע)

אדי הסביר למה יש מגדל גבוה בכל תחנת כיבוי (כי בעידן הטרום תקשורתי היה עולה “צופה אש” על המגדל כדי לראות מאיפה מגיע העשן).

נפרדנו בדמעות מאדי ומאבנר והמשכנו לדרכנו, לתחנה מספר 4.

תחנה מס’ 4: תחנת המשטרה של מטה מחוז תל אביב.

השוטר החמוד שלומי קיבל אותנו בחמימות והעלה אותנו לקומה החמישית- למוקד 100 של המשטרה.

שבעה שוטרים היו במשמרת. הילדים הסתובבו בין השוטרים המוקדנים והאזינו ביחד איתם לשיחות. 6000 שיחות טלפון מתקבלות בכל משמרת! היו תלונות רבות על רעש, חשד לאונס ואף רצח אחד! כל הכבוד לשוטרים שקיבלו אותנו כל כך יפה, בסבלנות ובמאור פנים. שלומי השוטר לא התאפק וכשנפרד מהילדים אמר להם שכדאי מאד שישמרו על עצמם כי יש הרבה מאד פושעים ברחובות, ושלא ישכחו לנעול את הדלת בבית. ברוח אופטימית זו נפרדנו לשלום.

באחת בלילה ערכנו פיקניק קטן בחצר של המשטרה. כיכבו על השולחן אבטיחים ופיתות מאבולעפייה.

הגענו הביתה עייפות אך מרוצות בשתיים וחצי לפנות בוקר.

 

עד סוף יוני יש לי עוד סידרת אירועים לצלוח:

שתי מסיבות סיום גדולות, שני אפטר פארטי סוערים, שלמה ארצי אחד בקיסריה, טיול בנות מצווה בירושלים, מופע מחול של המצ’יסטה, סופ”ש גיבושון בחסות צה”ל ותור לשיננית.

ואתם כבר יודעים איפה נחות בסוף נשים כמוני…

רק בשמחות,

איילת.