כשגילינו בהצתה מאוחרת, כי אביב עוד שניה מגיע ואיתו פסח בא, התאכזבנו לגלות כי לא נותר עוד שום מקום פנוי לליל הסדר באילת.
כזכור, בשנה שעברה חגגנו ליל סדר מגניב באילת ורצינו לחזור על ההצלחה.
אך באילת, כאמור- לא נותר עוד שום מקום פנוי
.
ים המלח היתה האופציה היחידה שהבהבה לנו על מסך המחשב.
ניגשנו אל חברי הדרקטוריון שבראשו אנו עומדים וביקשנו מהם לזרוק אסוציאציות למילים “ים המלח”
ואלו התוצאות שהתקבלו:
“פסוריאזיס”
“זקנים”
“זקנים עם פסוריאזיס”
“שיעמום תחת”
ו”בטח אין שם אפילו אינטרנט” חזר על עצמו מספר פעמים.
במקביל, אני עצמי עשיתי גוגל “ים המלח ומרכזי קניות” וגם “ים המלח ואטרקציות”.
…וגיליתי למה באמת קוראים לו ים המוות.
“מווץ”- כפי שאומרת ליהי האשטאג.
סקפטיים, ועם ציפיות מונמכות- נסענו לים המלח.
כבר בדרך הסכמנו כי לים המלח עדיפות על אילת ולו רק בגלל ההגעה המהירה.
וכך, בצהרי ליל הסדר, כשכולן מחריימות ומגפילטשות, ומעלות את התמונות המפתות לפייסבוק- אנחנו כבר רבצנו על מיטת המים על שפת הבריכה של ישרוטל תוך סימוס חג שמח לכל מוקירי זכרנו.
ככה אני התכוננתי לליל הסדר:
קצת צילומי תדמית לישרוטל ים המלח. אחלה מלון:
ליל הסדר עצמו היה משונה.
נכנסנו לחדר האוכל, כשהוא ריק כמעט לחלוטין, והובלנו אל שולחננו.
התחלנו בקריאת ההגדה. בשקט- כי התביישנו להרעיש. ניסיתם פעם לשיר “מה נשתנה” בשקט? זה קשה!
כיוון שאני מצטיינת בקריאה מהירה, הגענו כהרף עין לחלק שלשמו התכנסנו- שולחן עורך, וניגשנו להעמיס באותות ובמופתים את צלחותינו בכשל”פ.
בינתיים, חדר האוכל החל להתמלא במשפחות ותוך בליסה יכולנו לעשות את מה שאנחנו הכי אוהבים לעשות- לצפות מהצד על הנעשה:
צפינו במשפחה רמאית שמתחילה את הסדר ב”אחד מי יודע”! , צפינו במשפחות שלא קוראות כלל את ההגדה!
והכי קטעים, המשפחה שהתמקמה שולחן לידנו עשתה את כל השטיקים המרוקאיים של לעבור עם צלחת הפסח מעל ראשי הנוכחים ולברך. כמעט קמתי אליהם לומר להם: סליחה!!! מקומכם לא איתנו פה! סדר כהילכתו תערכו בבתים שלכם, טיזרים.
לכאן מדרדרים כל הכופרים!
הקטע הגדול- בהגדות של ישרוטל, יש תרגום בצד לאנגלית. הסתקרנו כיצד תירגמו את “חד גדיא חד גדיא” לאנגלית וצחקנו כשקראנו את התרגום: one kid, one kid.
קיד? זה היה ילד שאבא קנה בבתרי זוזי? לא גדי?
אחר כך מתפלאים שצצות אגדות אורבניות על אפיית מצות עם דם של ילדים וכו`?
מסתבר שזו הכל מזימה של המתרגמים האנטישמים!
כשהגענו לים המלח, נחשפנו לתופעה משעשעת: אנשים מסתובבים להם ברחבי בית המלון וגם מחוץ לבית המלון בחלוק רחצה לבן.
צחקנו, צחקנו- אבל בים המלח התנהג כרומאי וחיש קל מצאנו את עצמנו מסתובבים שלושה ימים ככה:
באחד הבקרים, סיים מקגייבר להתכונן להיות רומאי. בימים האחרונים הוא עוטה זיפי זקן, ע”פ בקשתי שלא יתגלח. הוא הרכיב את משקפי השמש השחורות שלו וכל היופי הזה עטוף בחלוק לבן שכב במיטה והמתין שאסיים להתכונן בעצמי. כשיצאתי מהאמבטיה, זעקתי בבהלה:“מועמר קדאפי!”
(מקגייבר משתלב בים המלח, אילוסטרציה)
אז יצאנו החוצה מהמלון לכיוון הים. יש ביציאה מהמלון טוק- טוק, שעושה שאטלים הלוך ושוב מהמלון לים:
אבל אנחנו החלטנו לצעוד ברגל, כשקדאפי הולך באמצע, ושתי נשותיו (אני והמצ’יסטה) תלויות על זרועותיו משני צידיו.
בקושי הגענו לים מרוב שגעינו בצחוק.
כדי שהחוויה תהיה מושלמת, הצטיידנו מראש בשקיות בוץ שנרכשו בקניון המקומי, והמצ’יסטה ואני התמרחנו שתינו, בכל הגוף, בבוץ שחור:
ואחר כך טבלנו במים.
וואוו. הקטע הזה שצפים בים המלח? הוא אמיתי! איזה כיף זה!
ובנוסף, יש למים אפקט ריפוי מדהים וכשיוצאים מהמים העור חלק כמו טוסיק של תינוק.
אני אומרת לכם- ים המלח הזה? פצצה.
עוד על חוויותנו בים המלח- בהמשך.
