אני עושה סדר בתמונות שלי ורואה כי שכחתי לספר על הטיול שלנו למצדה!
בבוקרו של אחד מימי פסח, עבדנו על הילדים ואמרנו להם שאנחנו עומדים להעפיל למצדה דרך שביל הנחש, כשאני מנסה לשחק אותה רשג”דית בצופים.
אבל כשהגענו והם ראו במה מדובר הם אמרו No way ב- N רבתי.
לפיכך עלינו ברכבל:
וכשהגענו השקפנו על הנוף הנפלא של נחל חווארים שטיילנו בו בלילה הקודם:
הייתי על המצדה כבר איזה מאה פעמים, אבל רק כשאני מגיעה למעלה, אניתמיד נזכרת למה אני ממש שונאת להיות שם.
תמיד ח-ם ש-ם !!!
אז התבצרנו לנו במגורי המורדים, פתחנו ויקיפדיה והתחלנו לעשות לילדים שיעור בהסטוריה.
סיפרנו להם על אלעזר בן יאיר, שנראה היה ככה:
(דומה שתי טיפות מים לפיטר שטראוס, הבן יאיר הזה)
ואט אט, הרגשתי איך הילדים שלי מתחילים לשנוא אותי מרגע לרגע
יותר ויותר.
“ח-ם ל- נ- ו!!!”
הם אמרו.
אבל זה לא עזר להם. סיפרנו להם על הורדוס שבנה פה הכל לתפארת מדינת ישראל
אף ציינו לטובה את שירותי הורדוס ששמישים עד היום- ושהם נקיים ומסודרים להפליא
והמשכנו לשוטט שם הלומי חום
ליד מגדל הקולונדריום אמר הטייס:
“הנה ה- Gmail של פעם!”
התווכחנו ביננו על סיפור המיתוס- אם הוא ראוי או לא.
והמשכנו להתלונן על החום.
מרחוק ראיתי כמה רומאים והצעתי כי נסגיר את עצמנו לידיהם, אבל הילדים התעלמו ממני והמשיכו להתלונן על החום.
כאן הם קיבלו הסבר מאבא שלהם על גאוניותו של הורדוס. שימו לב לשפת הגוף שלהם:
שאומרת: “תעזוב אותנו בשקט”
כן, היה חם.
אף פגשנו שם מלא מלא טריסטרמיות מחמד:
המיוחד אצל הטריסטרמיות: ששני בני הזוג מטפלים בצאצאיהם במשך כ- 30 יום לאחר שהם בוקעים מהביצה.
ואחרי 30 יום הגוזלים עוזבים את הקן, ומפסיקים לקטר להוריהם על כמה שחם להם ושהם רוצים לעןף למלון
.
מה שכן- גוזלי הטריסטרמית נשארים קשורים להוריהם כל ימי חייהם.
אני אומרת לכם- ההקבלות שאפשר לעשות היום בזכות הויקפדיה…
לבסוף המרד צלח ללא אבידות בנפש ושבנו הלומי חום למלון:
וכששבנו למלון נזכרתי בשירו הנפלא של יהורם טהר לב, שביטא בדיוק את הטיול הזה:
“במדבר יהודה,
נופים נפלאים ניגלו לעיניי
תשעה ימים ראיתי
את הרגליים של נמרוד שהלך לפניי
שתיתי מים במשורה
בישלתי דייסה על מדורה
אך מכל המראות ומכל ההנאות
אהבתי לחלוץ נעליים
ולגרד בין האצבעות”
***
לא סתם שכחתי לספר על הטיול הזה
