הבוקר התקיים מרתון ירושלים.
אין צורך להתלהב: אני עצמי לא רצתי- כי כזכור ריצה היא פעילות שעומדת בניגוד לאמונה שלי שאומרת:
למה לרוץ- אם אפשר ללכת,
למה ללכת- אם אפשר לנסוע באוטו,
למה לנסוע באוטו- אם אפשר להישאר במיטה וכו’.
מה שיוכח בסיום הפוסט כנכון!!!!
אך בעלי, כידוע לכם הוא מרתון מן- והוא מחזיק בדיעה ההפוכה משלי, המשונה והבלתי הגיונית בעליל הגורסת כי הספורט יפה לבריאות.
פחחח…
סלפי הרגליים המסורתי.
אני מבקשת להבהיר כי הרגליים שלי הן אלה בלי השיערות.
אך בעבור המרתון מן, אני מוכנה תמיד למכור את נשמתי לשטן, לשים בצד את האמונות הדתיות שלי- ואור לשישי בבוקר הצטרפתי אליו בתור הצ’ירלידר שלו, לירושלים.
ואחרי שליוויתי אותו לקו הזינוק, השתחלתי לי בין נחיל האנשים:
ונהנתי בעיקר מאווירת הקרנבל:
אפילו הצלחתי למצוא אותו בין הרצים ולעודד אותו:
הוא סיים בזמן מעולה והכל היה טוב.
אך בצהריים הוא קיבל בווטסאפ תמונה מעידן שמשרת איתו ושרץ אף הוא במרתון ואצלו זה הסתיים פחות טוב:
מאחלת לעידן החלמה מהירה ורפואה שלמה.
הספורט יפה לבריאות, הא?
פחחחח….
רק שתדעו שהתיאוריות שלי הן תמיד נכונות!!!
מ.ש.ל.
***
ובדרך חזרה הביתה:
גשר המיתרים הזה מזכיר לי את מגדל אייפל: בהתחלה כולם קיללו את הדבר המכוער הזה, בהמשך כולם משלימים עם נוכחותו-
ובסוף אנחנו עוד עלולים לאהוב אותו!
וכשאנחנו רואים מטוס שמתכונן לנחיתה בנתב”ג אנחנו תמיד אומרים:
“אוי, הנה מטוס שטס בכיוון ההפוך”.
***
ברכות לרצים, החלמה לפצועים, השתתפות בצער הנוחתים,
וכרגיל- כל הכבוד למקגייבר. אתה אלוף.
שבתשלום!
