המחנכת של המצ`יסטה מאד אהבה את עבודת השורשים שכתבתי, ערכתי וצילמתי שהמצ`יסטה הגישה.
ביום ההורים האחרון, כשישבנו שתינו מולה היא הפליגה בדברי שבח והלל על כשרון הכתיבה של המצ`יסטה הרווי בחוש הומור נפלא. היא אמרה לה: “העבודה שלך כתובה בכשרון! מכל מילה שקראתי יכולתי לראות אותך ואת השובבות שלך מציצה אלי”
מה שנקרא: העץ התמוטט על התפוח. התאפקתי שלא לפרוץ בצחוק מול פרצופה של המורה, אך בעיטת זינדין זידאן שהמצ`יסטה תקעה לי מתחת לשולחן, אותתה לי לסתום.
ואז זה בא לנו בהפוכה. לקראת ערב “שורשים” שהתקיים בביה”ס היא ביקשה שהמצ`יסטה תקריא את הפרק המוקדש לסבתא שלי. ממקגייבר היא כה התרשמה כשקראה את הפרק “משפחתי והגשמת הציונות” אז היא שלחה לו צו 8 עם דרישה כי יואיל בטובו להעביר הרצאה על “מבצע שלמה” בו שימש כקצין הקשר של המבצע.
מקגייבר המליץ למצ`יסטה להתכונן לקראת ההקראה הפומבית ולעיין בפרק על סבתא, כדי שיהיה לה שמץ של מושג במה מדובר. בכל זאת, סבתא הטריחה את עצמה לעלות ארצה ברגליים יחפות מסוריה בהיותה בת 11 בלבד… אבל מבחינת המצ`יסטה הכנות להקראה משמעותן עריכת צ`ק אין בקניון G כי הרי לא מתקבל על הדעת שהיא תופיע מול קהל בגרדרובה מיושנת מאופנת החודש שעבר! אז כך היא התכוננה:
ומקריאה:
והוא התייצב לפקודת המורה בבי”ס.
ונתן הרצאה מקסימה על חלקו ב”מבצע שלמה”.
הוא סיפר על ההכנות למבצע, על האילתורים שאילתר להשגת קשר מאדיס אבבה לארץ, מה שמצדיק לגמרי את שמו
, על ההכרות עם אורי לובראני, על ההמולה בחצר השגרירות, על השוחד ששילמו למורדים האתיופים, על קבלת הפנים המרגשת שנערכה בארץ ועל כך שהמבצע הזה בעצם תפס אותנו בהכנות האחרונות לקראת החתונה שלנו שהתקיימה כמה ימים אחרי שהוא נחת. עוד סיפר מקגייבר כי כיוון שהמבצע יצא לדרך בסמיכות כל כך גדולה לחתונה שלנו, ולא כל כך היה ברור אם הוא יספיק להגיע לחתונה או לא, הוא קיבל אישור מיוחד מהמפקדים שלו לעשות אותי שותפת סוד “ובכל מקרה” ציין מקגייבר “לא עניין אותי אם אני אספיק להגיע לחתונה- המבצע היה חשוב יותר”.
למשמע המילים האלו מלמלו מספר אמהות בקהל: “אוי, לא, מסכנה איילת”
כזכור למי שזוכר, מבצע ההטסה היה חשאי לחלוטין ורק כשהסתיימה הרכבת האווירית ואחרון המטוסים נחת בארץ, בשבת בצהריים, הוא שוחרר לפרסום וגרם לגאווה ולהתרגשות לאומית. מקגייבר סיפר כיצד הוא נחת במוצאי שבת, ולמחרת ב- 9:00 בבוקר כבר הלכנו לקנות את הטבעות שלנו. וכשהמוכרת שמעה איפה הוא היה אתמול היא כמעט התעלפה מהתרגשות והעניקה לי במתנה תליון מזהב בצורת לב שאני שומרת עד היום
בסיום הרצאתו, בזמן שכולם מינגלגו על עוגת שוקולד ואבטיח, האבות טיפטפו אחד אחד לעברו כדי לומר לו ש”גם אחי/דוד שלי/שכן שלי שירת בסיירת והשתתף במבצע”. גברים. 
ממש בימים אלה מציינים 22 שנים למבצע הההיסטורי המופלא הזה וכמובן 22 שנים למבצע החתונה שלנו, שהיה מופלא לא פחות ממנו 
.
אני, בכל אופן, מאד שמחה שהוא הספיק לחזור בזמן.
