על חברות, אובססיביות ושיבורי (פוסט מארח)

היום אני הולכת להציג לכם את אסתי.

אסתי היא אחת החברות הכי מתוקות שלי, וכשאני מנסה להיזכר מתי היה הרגע שבו הפכנו לחברות, אני לא ממש מצליחה להיזכר.

אסתי אומרת, שהיא גילתה אותי כשעשתה פעם גוגל על דייויד גנדי, והגיעה היישר אל הפוסט הזה בבלוג הקודם שלי בתפוז. סביר להניח שהיא צודקת, כי אסתי ואני, לפעמים לפני השינה, שולחות זו לזו בווטסאפ ברכות לילה טוב מלוות בתמונות של דייויד גנדי לבוש בחליפת המעצבים המושלמת שעיצבו לו הוריו. כלומר, בכלום. בעלה ובעלי טוענים שאנחנו מתנהגות כמו שתי טינאייג’ריות, אבל מה הם מבינים.

(אחד מהווטסאפים שאיננו Xrated)

בכל אופן, אסתי כבדיאל, (בכ’! לא בק’!) או בניק המגניב שלה, ST-DL, ותעצרו רגע כדי להבין את הגאוניות של הניק שלה, הפכה להיות מגיבה קבועה בבלוג שלי. לא היה פוסט כמעט, שלא זכה לתגובה שלה. ותוך כדי הגבות זו לזו, למדתי להכיר אשה מיוחדת במינה ומצאנו שאנחנו אוהבות כל כך הרבה דברים ביזארים משותפים, שזה מפחיד.

פעם אחת, בזמן שטיילתי באוסטריה, שכבתי לישון במיטה בצימר, כשפתאום קיבלתי ממנה מייל. “אני מטיילת עכשיו בלונדון” היא כתבה לי “ותראי את מי פגשתי”

שור אינף, אסתי הצטלמה עם דייויד גנדי, בהשקה לליין התחתונים החדש שלו, לא פחות. אסתי הסבירה לו שהיא חולמת להצטלם איתו כשהוא מנשק אותה על לחי אחת ובעלה על השניה, והדייויד לא היסס והדביק לה בוסה. השתנקתי. אבל זה בודאות היה הרגע שבו התאהבתי בה. רציתי אמנם לרצוח אותה, אבל התאהבתי בה.

באחד הימים קבענו להיפגש לבליינד דייט. היא הגיעה מגובה בחברה, אני בבעל, ויחד ישבנו ארבעתנו על כוס קפה ולמדנו להכיר אחת את השניה. המפגשים האלה תמיד קצת מביכים אותי. מה אם היא תחשוב עלי שאני לא כזו מגניבה כמו שהצטיירתי לה כשקראה את השטויות שאני כותבת בבלוג? אין לי מושג מה היא חשבה אז, אבל בקפה הזה אני התאהבתי בה עוד יותר.

אחר כך אסתי ובעלה אביהו, ואני ובעלי מקגייבר- נפגשנו ועשינו ביחד אסקייפ רום. שמבחינתי,זהו הדייט האולטימטיבי: נדרשים לעבוד בשיתוף פעולה, נדרשים כישורים קוגנטיבים, חוש הומור, חשיבה מחוץ לקופסה: וככה לומדים להכיר הכי טוב מי הפרטנר שמולך. היה דייט כה מוצלח, שאחריו הלכנו לעוד אסקייפ רום ביחד. ואחר כך גם שתינו בירה בפורטר אנד סאנס.

מאז אנחנו חברות. אנחנו יכולות לשבת בבית קפה ולדבר שעות על המשפחה ועל החיים, על ילדים, בעלים ובעלים לשעבר: וזה תמיד מרגיש לי כאילו אנחנו מכירות כבר איזה מאה שנה. יש לה שני ילדים הורסים- חכמים אש ומגניבים בדיוק כמוה וכמו אביהו. היא מגיעה אלי למסיבת תה אנגלית שאני עורכת לכבודה, ואני קופצת אליה ומעבירה לה סיר נירוסטה גדול כדי שהיא תוכל להשתמש בו, ולהכין את בדי הבאטיק שלה.

וכאן אסתי נכנסת לתמונה, כי שנים שאני מנסה לשכנע אותה לפתוח בלוג משל עצמה, והיא מסרבת, אבל הפעם היא נאותה לכתוב פוסט אורח על איך מכינים בדי באטיק.

אז קבלו בבקשה את אסתי, החברה המתוקה שלי:

אסתי:

הכל התחיל לפני 3 שנים בערך. נתקלתי בתמונה של דייויד גנדי בפורום באנגלית, עשיתי חיפוש קצר באנגלית בגוגל והנה לפני אלפי תמונות של שלמות. אובססיבית שכמוני, זה לא הספיק לי, אז עשיתי את הצעד ששינה את חיי לנצח, וחיפשתי את השם שלו בעברית.

טדאם! תוצאה ראשונה; הבלוג של איילת. נכנסתי ונשבתי בקסמיה. טיפה התכתבנו במייל עד ספטמבר 2014, נסיעתי הראשונה ללונדון. אחרי שהזמנו את הכרטיסים והדירה והתחלנו לתכנן את הטיול המיוחל, גיליתי שדייויד מתכנן השקה של הליין של התחתונים שלו, ובדיוק כשאני שם! בתכל’ס, מה יכול להיות יותר טוב? דייויד גנדי בתחתונים ובלונדון. אז עמדתי בתור שעתיים (ותודה לבעלי האלוף שעמד שם יחד איתי).

הוא לא היה עם תחתונים.

זאת אומרת, אולי הוא היה, אבל הם היו כנראה מתחת לחליפה. הוא עדיין נראה מהמם והריח נפלא. בשארית המוח שנשאר ולא נזל לי, כי הוא יפה בצורה מהממת, ביקשתי ממנו נשיקה משותפת. אני באמצע והוא ובעלי מהצדדים. התמונה יצאה לא משהו בכלל, אבל הזיכרון נצרב לנצח.

מיד שלחתי לאיילת את התמונה, כי כזאת אני. משתפת. מפרגנת.

מאז אנחנו נפשות תאומות שהופרדו בלידתן. חוץ מזה שאני חולת סלפיז, והיא שונאת. ואני מתה על חיות והיא שונאת. ואני מבולגנת והיא מסודרת בצורה פסיכית.

נפשות תאומות.

בקיצור, באטיק. שיבורי (SHIBORI) זו שיטת צביעה של בדים בצבע אינדיגו בד”כ על ידי קיפול ודחיסה. התאהבתי בה בשיטוטי בפינטרסט. אגב, אם אתם אובססיביים אל תתקרבו לפינטרסט אף פעם.

אני אובססיבית. ולכן, קניתי אינדיגו גולמי באבקה מהסינים הנחמדים, גיליתי שאני צריכה עוד כמה חומרים שאי אפשר להשיג בארץ, ניסיתי כמה דרכים אורגניות (כולל מיץ אגסים רקובים) שהסתיימו במפח נפש, ובסופו של דבר הזמנתי מאמריקה הגדולה והנוצצת ערכת אינדיגו (טוב, הזמנתי 7, שיהיה).

אינדיגו נתפס הכי טוב בבדים טבעיים כמו כותנה ומשי. אני לא עשירה, אז קניתי כותנה טבעית.

את הכותנה צריך קודם כל לנקות ולהוריד את שכבות השומן והלכלוך שהצטברו על הבד בתהליך האריגה, התפירה והשינוע.

השלב הזה הוא לא חובה, אבל בד שלא נוקה כמו שצריך, צבעו ידהה במהלך הזמן וגם לא תמיד הצבע יהיה אחיד.

מכיוון שזו דוגמת באטיק זה לא ממש קריטי. אבל כמו שהסברתי  קודם, אני נוטה לאובססיביות ולכן ניקיתי את הבדים.

את הבד שמים בסיר גדול עם מלא מים, כף סודה לכביסה (לא סודה לשתיה) וקצת סבון כלים, ומרתיחים במשך כשעתיים.

לא תאמינו כמה לכלוך יוצא מבד שנrאה נקי וחדש מהניילונים. לאחר התהליך הזה אי אפשר להשתמש בסיר לבישול, כי הסודה לכביסה רעילה.

לשם כך הצטיידתי בחברה 100ממת, שהביאה לי סיר שהיא לא צריכה במשלוחה עד הבית לא אגיד את שמה, הוא מתחרז במטיילת.

הכנתי בהתרגשות את האינדיגו

קיפלתי יפה את הבדים, כל אחד בצורה אחרת.

את כל התהליך צריך לבצע עם כפפות חד”פ בגלל הרעילות של החומרים.

טבלתי את הבדים בצבע ובמשך כדקה-שתיים נתתי להם להשתכשך במים המסריחים והירוקים. חשוב להיזהר לא לערבב יותר מידי, כדי שהאינדיגו לא יתחמצן עם האוויר. אז בעדינות לוודא שהצבע מגיע לכל הצדדים של הבד.

הוצאתי אותם

התרגשתי מהשינוי המהמם מירוק תפוח רעיל לכחול עמוק ומדהים.

נתתי לבדים להתחמצן באוויר 20 דקות (חשוב להפוך מידי פעם ולראות שאין חלק ירוק בטעות).

טבלתי שוב וחמצנתי שוב ואז שטפתי במים קרים ותליתי לייבוש.

איזה מקסים, נכון?

הבדים האלו הולכים להיות כריות לסלון. חוץ מזה כבר הספקתי לצבוע כמה חולצות. השלב הבא, מפת שולחן.

 

תאחלו לי בהצלחה!

 

ותודה לאיילת אהובתי על הבמה. הכל בזכותך (כולל הסיר)!