לפני המווווווווווווווון שנים, אי שם בשנות העשרים המאד מאד מוקדמות שלי, הייתי מכורה לאופרת סבון בשם “נוטס לנדינג”. זו היתה סידרת ספין אוף ל”דאלאס” האגדית, והיא עקבה אחרי תושבי נוטס לנדינג, פרבר פיקטיבי בלוס אנג’לס.
כוכבי הסידרה היו גארי יואינג, האח הצעיר והפחות מוצלח של ג’יי אר ובובי מ”דאלאס” ואשתו ואל, שהיתה אשתו הראשונה, השניה והרביעית, ושרק מהמשפט הזה ניתן להבין כמה דרמה הזוג הזה סיפק לי.
לגארי וואל היתה שכנה מהממת בשם קרן מקנזי שבמקור היתה קרן פיירגיט, אבל בעלה של קרן, סיד פיירגייט מת בטרם עת אללה ירחמו (כי השחקן ששיחק אותו ביקש העלאת שכר וההפקה סירבה, אז סידרו לו תאונה), ואחרי תקופת אבל סבירה של חצי עונה היא התחתנה עם מק מקנזי שהעניק לה את השם מקנזי המגניב. היו להם עוד כמה שכנים זניחים אך מניפולטיבים, אבל ה- שכנה בש’ רבתי היתה אבי קנינגהם הזונה, שהיתה הגיסה של קרן. ואיך שאבי הזונה הזו הגיעה לשכונה התחילו כל הבלאגנים.
כאמור, היו אלה שנות התשעים המוקדמות של המאה העשרים, ולא היו לי חיים. יום אחד, עמדנו לנסוע לחופשה בת שבוע עם משפחתו של מקגייבר לטורקיה, כי אלה היו שנות התשעים מיינד יו, וטורקיה היתה אז שוס גדול. הצטערתי צער רב על הנסיעה הזו-
א. כי זה היה לטורקיה.
ב. בגלל שהמשמעות העגומה היתה, שאני עומדת לפספס שבעה פרקים ברצף מסידרת הקאלט הזו שמילאה את חיי בכל טוב. לא היה לנו וידאו, והייתי שבורה.
אבל מצאתי פתרון מושלם, מתוחכם מאד לאותה תקופת אבן- הכשרתי את סבתא שלי לשמש בתור וידאו אנושי: העברתי לה מור”ק על נוסט לנדינג, סיפרתי לה על גארי וואל, על השכנים והשכנות וביקשתי ממנה שתיצפה למעני בכל ערב בסידרת המופת הזו ושתספר לי בשובי בפרוטרוט ובלי צנזורה מה אירע בשכונה בהיעדרי, מי אמר מה ולמי ויותר חשוב: מי שכב עם מי.
למעשה היתה זו סבתא שלי שבישרה לי בשובנו מטורקיה כי גארי המאנייק שכב עם אבי הזונה מאחורי הגב של ואל המסכנה.
ולמה אני מספרת את כל זה?
כי כל החבר’ה האלה התגוררו ברחוב ללא מוצא הקרוי באנגלית cul-de-sac, ובתחילת שנות התשעים החלטתי שאם יום יבוא ואבנה לי בית, זה יהיה ברחוב ללא מוצא כמו בנוטס לנדינג. קאל דה סאק היווה את פסגת החלומות הנדלניסטים שלי.
מאז חלפו הרבה שנים, וכבר לגמרי שכחתי מנוטס לנדינג,
מבית בקאל דה סאק,
או מרכישת בית בכלל.
אבל אז בוקר בהיר אחד, למעשה זה היה ב 6 באוגוסט 2018: התעוררתי לקול ציוץ הציפורים עם החלטה בלב: חייבים לעבור בית ממגדל השן שלנו שבקומה השנייה שבבניין המשותף.
מי שמכיר אותנו כבר יודע, שככה בעצם מתקבלות החלטות במשפחת גזית. בוקר אחד נופל לי רעיון ומכאן מתגלגל כדור שלג, ושאלוהים יעזור לכולנו.
ב 7 באוגוסט כבר התחלתי לחרוש את כל הנכסים שהיו למכירה באותה עת בעירי הקסומה. מה זה לחרוש? לחרוש ולדמוע. ואיזה נכסים ראיתי, שאלוהים ישמור. בתים מתקלפים עד מעופשים, דולפים וצרים בואכה מטים ליפול ועל כולם תג מחיר כאילו מדובר מינימום בארמון ווינדזור.
החודשים חלפו, חרשתי ודמעתי אך לא מצאתי את שאהבה נפשי.
עד שבוקר אחד, בכניסה למכון הכושר שלי פגשתי את בשמת, שהיא המתווכת הכי בכושר, הכי יפה והכי מבינת עניין בעירי הקסומה. שטחתי באזניה בפרוטרוט איזה בית בדיוק אני מחפשת. וכשאני אומרת בפרוטרוט, אני מתכוונת ברמת הג’יין ומייקל בנקס מעלים על הכתב את כל התכונות הנדרשות מהאומנת הפוטנציאלית שלהם. שעה אחר כך בשמת מתקשרת ואומרת: מרי פופינס.
או במילותיה: יש לי בית בשבילך.
והיא לקחה אותי לבית הזה:
עשיתי סיבוב בבית, ועוד אחד למחרת עם מקגייבר, ועוד אחד למחרת המחרת עם הילדים וב 3 באפריל 2019, 8 חודשים ו 3 ימים אחרי הבוקר הגורלי ההוא שבו התעוררתי לקול ציוץ הציפורים ועם החלטה בלב, חתמנו על חוזה לבית החדש.
רק אחרי חתימת החוזה קלטתי, שהבית הזה יושב ברחוב ללא מוצא.
כלומר, בקאל דה סאק,
כלומר, נוטס לנדינג סטייל.
חחח.
אז מהו הדרש מכל הסיפור הארוך הזה?!
אף פעם אל תפסיקו לצפות באופרות סבון מטומטמות!
לעולם אין לדעת איזו השפעה מכוננת תהיה להן ביום מן הימים על ההחלטות החשובות שלכם בחיים!
הלכתי לארוז ביי.
***
