בשבת החלטנו באופן נדיר, אמיץ ומפתיע לקום ממקום מרבצנו ולצאת לטייל באזור שמחוץ למים הטרטוריאלים של מזגן ביתנו.
כיוון שהמצ’יסטה כעת מכהנת כחיילת לוחמת והיא סגרה שבת בבסיס, והטייס היה עסוק בענייניו ומלמל משהו שממנו הבנו שהוא איננו מעוניין להצטרף אלינו, יצא שרק מקגייבר ואני יצאנו לטיול המדובר.
אז שינסנו את האוטו והגענו לגבעת הקיבוצים ששוכנת קרוב לפארק המדע ברחובות, שם נמצא מכון איילון. ושם הצטרפנו לסיור מודרך עם עוד כ 20 גימלאים משועממים כמותנו. כפי שניתן לראות בתמונה, הורדנו את הגיל הממוצע ל 200:
מכון איילון מספר את אחד הסיפורים המרתקים, המסתוריים והלא כל כך ידועים במאבק על הקמת מדינת ישראל.
כאן, ממש מתחת לאפם של הבריטים ומתחת לפני האדמה הוקם ב1945 מפעל לייצור תחמושת עבור הסטן, שהיה הנשק האישי של לוחמי הפלמ”ח.
חברי הקיבוץ שלא היו שותפי סוד לייצור התחמושת כונו “ג’ירפות”, וכדי שה”ג’ירפות” וגם הבריטים לא יעלו על המתרחש, נקטו פעולות הסחה שונות.
כאן, בתוך מבנה המכבסה, מתחת למכונת הכביסה הענקית אשר נעה על צירה, אנה פראנק סטייל, מסתתר המחבוא שדרכו הם נכנסו למפעל:
פתח נוסף וגדול יותר קיים מתחת לתנור הגדול במאפייה. כך שלמעשה, מתחת לרחבה שבין המכבסה למאפייה, התנהל המפעל, שגודלו כמגרש טניס.
דרך המדרגות הלולייניות יורדים למפעל התחמושת
(את הנעליים ניתן לרכוש בסוף עונה ב”שני בר”, דיזנגוף 151 ת”א, אין בעד מה)
את תרמילי התחמושת ייצרו מלוחות פליז אותם הזמינו בתחבולות דרך מפעל שייצר ליפסטיק ביפו.
45 החבר’ה שעבדו יום יום במפעל התחמושת, למעשה לא ראו אור יום ולכן הותקן במקום “מתקן שיזוף” של נורה אולטרא סגולה כדי שיקבלו ויטמין D וגם כדי שייראו שזופים, כי אחרי הכל אף אחד לא היה אמור לדעת שהם שוהים מתחת לאדמה, וה”ג’ירפות” עלולים היו לחשוד איך הם נשארו כל כך לבנים אחרי יום עבודה בשדות.
במקום הקטן הזה גם היה מטווח מיוחד, שבו בדקו את איכות התחמושת שיוצרה. המטווח פעל בשעה שעברה הרכבת באיזור, כדי להסוות את הרעש.
אחרי שסיימו לייצר את התרמילים, מילאו את התרמילים בזהירות באבק שריפה
בזהירות, כי אם היו ממלאים יותר מדי, הכדור יכל להתפוצץ. למרבה המזל לא היתה שום תאונה בכל שנות קיומו של המפעל.
וזו פינת הקפה של עובדי המפעל.
אני ממליצה בחום על ביקור באתר המורשת הייחודי הזה. את הביקור יש לתאם טלפונית.
וממש כל הכבוד לי שזכרתי איך כותבים פוסט, ואיך מעלים תמונות לבלוג אחרי חודשים של יובש. כבר חשבתי שאיבדתי את זה.
