כבר ציינתי לא אחת כי העונה המועדפת עלי ביותר היא הקיץ. כי בין המזגן של הבית למזגן של האוטו למזגן של העבודה למזגן של הקניון, ל-18 מעלות צלזיוס השוררות בממוצע ביעד האירופאי הקסום שאנחנו בוחרים לשהות בו באוגוסט, אני לא ממש מספיקה להזיע ולסבול מחום.
אבל אז מגיע ספטמבר עם חיבוק החנק של חגי תשרי רחמנא לצלן, ואנו נדרשים לצאת החוצה ולנשום אוויר שאיננו מהול בגז מזגנים. ולכן, לפי עניות דעתי, חודש ספטמבר הוא החודש החם ביותר בשנה.
אז בראש השנה החל בספטמבר החם, הוזמנו להצטרף לעננת ולמוטי לטיול בעקבות החצב הגלוני. כיוון שבאופן אישי אני אינני יודעת להבחין בין חצב מצוי לחצב גלוני, שמחתי להצטרף לעננת ולהעמיק את ידיעותיי בתחום הבוטניקה. כידוע לי עוד בלוגריות הוזמנו להצטרף, אך הן הבריזו, כל אחת וסיבותיה המוצדקות עימה (חשש ממלחמה אזורית, חשש ממתקפת טילים מעזה וכיו”ב).
אני שאלתי את חתולי 8 אם היא תרצה להצטרף אלינו לנסיעה והיא נענתה בשמחה וברצון ומיד עם כניסתה למכוניתנו היא איישה את תפקיד אחראית מוראל אוטו וכן שמשה כיו”ר ועדת קישוט. היא הכינה לנו שנה טובה מושקעת בצבעים החביבים עלי, ושיפדה סוכריות גומי על שיפודי עץ, מה שבהמשך שימש כמזון לשעת חירום:
אז מבחינה מוראלית היינו מסודרים.
עננת הבטיחה כי בטיול נראה בנוסף לחצב הגלוני גם חצב מצוי, דיות, שרקרקנים, עתיקות וגב מים. כך שהשמחה היתה כפולה ומכופלה.
נדברנו להיפגש בכניסה הדרומית לדרך הבשור, ואכן שם נפגשנו.
ליאור ומצ’יסטה בהירגעות:
את הטיול התחלנו בצעידה על הגשר התלוי.
ליאור: “בטח כל הערסים שעוברים כאן מטלטלים את הגשר בכוונה תוך כדי צעידה”.
אני: “את מתכוונת ל—ככה”? וכמנהג הערסים אני מטלטלת את הגשר תוך כדי צעידה
ליאור: “אמאלה! אמאלה!”
עננת: “הוי, אני חושבת שאני רואה שם צב קטן על הסלע!”
אני: “אמאלה! אמאלה!”
בקיצור, ניסיתי לצאת גיבורה, יצאתי נמושה.
אחר כך קיללנו את החום המזוויע ששורר בדרום ונכנסנו לאוטו ונסענו אחרי עננת ומוטי,
כשכל 20 מטר מוטי עוצר את האוטו ועננת מזנקת החוצה פעם לצלם חרדון, פעם לצלם חצב ופעם לצלם עוד חצב. ואני הקפדתי לצאת אחריה לשם תמיכה מוראלית, לא שהיא נזקקה לה.
אחר כך עצרנו ליד באר רבובה.
וכשהלכנו לראות את עץ השקמה…
על פירותיו…
הבחנו במלא חורים כאלו באדמה:
אני: “אמאלה! אני חוששת שלפתע יצא נחש מאחד החורים האלו!”
המצ’יסטה: “אמאלה! אני פוחדת מנחשים!”
מוטי: “בחורים הללו לא חיים נחשים. אולי מכרסמים”…
ליאור: “אז איפה גרים הנחשים”?
מוטי מביט סביבו ומצביע לעבר האופק: “בשיכון הנחשים הצעירים”.
(שיכון הנחשים הצעירים. מיקום משוער, ע”פ מוטי)
זה המקום לומר בשמי ובשם מקגייבר, כי לא חובבי מדבר היננו. אנו חובבי נופים ירוקים, עדיף כאלו שנמצאים ביבשות אחרות אך אנחנו גם מוכנים להתפשר על צפון ארצנו. ובאופן כללי ניתן לומר כי אנחנו אוהבים אתרים בעלי סממנים של ציביליזציה אשר מאופיינים בקליטת אינטרנט חופשית והימצאות סניף ארומה וקניון ברדיוס של מקסימום קילומטר.
בהעדר ארומה, קליטת אינטרנט נמוכה וחוסר מוחלט של מרכז קניות בסביבה, שמתי לב כי במהלך הנסיעה אחרי עננת, שתרה אחרי החצב הגלוני הנעלם ואחרי מוטי שהולך אחריה באש ובמים, העסיק בעלי את עצמו ברכישת מוצרים שטותיים בקניון של הדיל אקסטרים. כך שבמהלך החיפוש אחרי החצב הגלוני אני זכיתי במגן מסך חדש למצלמה שלי, מטען לאייפון 5 הדנדש שלי וכיסוי פרחוני של קט קידסטון לאייפון 5 החדש דנדש, כבר ציינתי שיש לי אייפון 5 חדש? כך שיצאתי בידיים מלאות מהחיפוש אחר החצב הגלוני.
כך נראית הדרך ע”פ הג’י פי אס. ירוקה כאילו שמדובר מינימום בשוויץ
וככה זה נראה בשטח:
אז…..שלא יעבדו עליכם!
כמעט כמו הבאובב של הנסיך הקטן:
מימוש מזון לשעת חירום:
לבסוף נמצא החצב הגלוני מסתווה באיזו גבעה, ולא היה גבול לשמחתנו.
מוטי, עננת, ליאור ואני לצילום מזכרת מהנ.צ שבו נמצא החצב הגלוני:
ומשם נסענו להתפקנק בפארק אשכול. מסתבר שאסור לטפס שם על העצים!
כל היום פינטזתי לטפס על עצים! חבל שאסור
.
לאחר סיום הארוחה התיישבנו לשכשך רגליים במימי הנחל. (אני עדיין לא סגורה על זה שמדובר בנחל, אך היו שם מים). עננת אף טבלה לחלוטין במימי ה…אני מקווה כל כך שזה נחל, כי אני אוהבת את עננת מאד.
מקיימות מצוות “תשליך”. בערך.
תוך שכשוך הרגליים הבחינה עננת בדיה, כך ששמחנו מאד על כי כמעט כל מטרות הטיול הושגו (שרקרקנים לא נראו).
כשנפרדנו מעננת ומוטי ועשינו את דרכנו בחזרה למדינת ישראל, פינטזנו על המקלחת המרעננת שנעשה איש איש בביתו ובמקלחתו לכשנשוב.
שבנו הביתה עייפים ומרוצים. עננת, אני מוכנה ללכת אחרייך אפילו במדבר, בארץ לא זרועת ארומה. היה כיף ותודה שהזמנת אותנו.
***************
והתמונות האלו הן כבר מהערב:
לכל חודש יש ירח מלא בעל שם אחר. בינואר זהו ירח הזאב, בפברואר זהו ירח הקרח, במרץ זהו ירח הסערות וכו’.
לירח המלא של חודש ספטמבר קוראים “ירח קציר” או Harvest moon – זהו הירח המלא שזורח בתקופה הקרובה ביותר לסתיו, והוא שמבשר את בוא הסתיו.
בימים קדומים החקלאים היו מאריכים את שעות העבודה שלהם בשדה לאחר השקיעה הודות לאור הירח המלא. כך היו מספיקים לאסוף את יבול השדה הבשל לפני בוא החורף.
מה שאומר שעם החצב ועם ירח הקציר, הגיע באופן רשמי הסתיו.
אני עוד לא החלטתי אם לשמוח מזה.
