היום יצאנו לטיול ביוזמת עננת ומוטי בעקבות הסתוונית.
נדברנו להיפגש ב- 11:00 בבוקר בחניון שביל הפיסגה בהר מירון.
עם שחר השכמנו קום שמחים וטובי לב. שלב ההתארגנות, להלן stage 1 עבר בקלות- מקגייבר ואני תקתקנו וארזנו אוכל ושתיה. כפי שקורה בכל אכסניית נוער- stage 2 הוא השלב המסובך יותר כי הוא כרוך בלהעיר את הגרעין הקשה של הבית (ע”ע נסיך ונסיכה מתבגרים). דווקא הבוקר השלב הזה עבר בשלום לשם שינוי וממש לפני שהגענו ל final stage שבו אני בדרך כלל מתפוצצת- יצאנו מהבית.
ותודה למאייר ביבי שהתנדב להציג כל כך יפה בתרשים את השתלשלות התארגנות הבוקר שלנו:
שמחים וטובי לב בדרכנו להר מירון:
אפשר להתרשם מהאווירה באוטו. זה מה ששמענו בדרך:
החלקים השוויצריים, הפוטוגנים של הדרך:
כשהגענו לחניון- עננת, מוטי והעננצ’יקים החמודים כבר חיכו לנו. התרגשתי מאד לפגוש את האנשים שאני כל כך אוהבת בפעם הראשונה.
מוטי הוא בדיוק כמו שחשבתם: חכם ושנון ומקסים. ועננת? מאיפה להתחיל בכלל? להגיד עליה שהיא חכמה זה ממש אנדרסטייטמנט. ובנוסף לזה היא יפה ונעימה וכיפית. הנסיך סיכם יפה ואמר שעננת היא סוג של אפליקציה מאד משוכללת
אחר כך הצטרפו ענבל ובעלה- וגם קויה!
טכנית, זו הפעם הראשונה שענבל ואני נפגשות. אבל מעשית- אנחנו מנהלות כבר רומן ארוך בצ’טים ובמסרים- כך שזה היה כמו לפגוש חברה מאד מאד ותיקה. ענבל המהממת הכינה לי במו ידיה הכשרוניות שרשרת יפהפיה, ואני חייבת להשוויץ בה וגם בכרטיס הברכה שהכינה כמובן במו ידיה.
אני ממש- ממש אוהבת! תודה מתוקה!
אחר כך הגיעה גגג האחת עם בעלה, שהוא אחד בפני עצמו, והילדים צ’ופצ’ופון והאקליפטוס המבריקים. משפחת גגג היא כל כולה קסם. ורק שתדעו, שגגגונת היא מלכה. אלופה.
אז יצאנו לדרך. היה קצת ערפילי.
מזל שבבוקר ענבל הזכירה לי להביא את הסוני, וכך יצא שארבעת המופלאים שלנו הצטלמו לתמונת מחזור:
והנה הסתוונית, שלשמה התכנסנו היום. אני בטוחה שעננת תיתן הסברים מלאים על מה שאנחנו רואים כאן. מתערבת אתכם שהיא תציין את השחלה הארוכה שלה. אגב, ענבל ואני ניסינו לדרדר את עננת והצענו לה לצלם את הסיתוונית עם אחד מהסוני שלנו ברקע, אבל היא התחלחלה מעצם הרעיון. אז לא.
והנה פרח ורוד 
והנה סתוונית ורודה. אה… קוראים לה סתוונית ירושליים. אני לא כזו סתומה 
בשלב מסויים מזג האוויר נראה אפוקליפטי מעט.
כולנו הסכמנו שהערפל הזה מאד “סקוטי”
ולפתע פתאום גם ראינו חלמוניות. צהובות, יפהפיות.
אז ענבל מיד עשתה להן בוק:
וניסתה לזווג בין הסוני שלי לשלה.
עכשיו אנחנו מחותנות
הראות לא היתה משהו.
אבל הסתווניות היו במיטבן.
עננת מכירה כל נקודה ונקודה במסלול הזה. היא יודעת איפה ומתי בדיוק יפרחו היקינטונים והסחלבים.
המסלול היה יפהפה. נהניתי מכל רגע. החברה היתה מושלמת. מזג האוויר היה מושלם. מוטי ניבא שכשנשב לאכול ירד גשם.
בסוף הטיול התיישבנו ביחד עם כל הצרעות של הגליל העליון לאכול. היה כיף כיף כיף- ובאמת כעבור זמן, ע”פ נבואת מוטי ירד פתאום מבול. טוב, לא ממש מבול, אבל גשם- גשם. שאם לא היה יורד, סביר להניח שהיינו ממשיכים לשבת ולקשקש מתחת לעץ ההוא עד עצם היום הזה.
כל כך נהנינו! בדרך חזרה הביתה אמרתי למקגייבר שאני חושבת שאני רואה התגלות אלוהית:
אבל הוא אמר שכנראה לא שתיתי מספיק.
אבל אחר כך גם יצאה קשת, שזה אשכרה סימן אלוהי:
אז אני מודה לכולכם על היום המושלם שהיה לנו: עננת, מוטי, עננצ’יקים, גגונת, בעלה של גגונת, צ’ופון ואקליפטוס, ענבל וגיל, וכמובן מקגייבר והנסיכים לבית גזית. היה אחלה של יום.
תוכלו לקרוא כאן את הדיווח של ענבל על הטיול שלנו.
וגם את של עננת.
