כדי להתמודד בגבורה עם ליל סדר האנגאובר, החלטנו לצאת ולשוח מעט בנחל בוקק הסמוך לים המלח.
אז נכנסנו לאוטו, ומיד התחלנו להתמרמר על הנוף:
הכל כל כך…חוּם! התלוננו…
אפילו השלט הזה אומר: “אחותי! אין לי מושג מה הולך פה!”:
לפתע, מרחוק, נראה סימן של ציבליזציה:
מעולם לא שמחנו לפגוש ככה את חנות מנטה, שתיפקדה כמו הבית של המכשפה מעמי ותמי.
אחרי שגמרנו להעמיס:
הרגשנו ששיחקנו אותה. אפילו התמרור עצור הסכים איתנו ועשה לנו היי פייב:
המשכנו בדרכנו, כשאפילו את גלי פאקינג צה”ל לא ניתן לקלוט בחור הזה. ועל כן התבייתנו על תחנה ירדנית ששמה שירים בערבית:
ישר עלה המוראל באוטו, שמנו את הרדיו על פול ווליום בשירים בערבית, ונהננו. הטייס ציין שככה אף אחד גם לא יתעסק איתנו. וכך היה. הכנופיה של קדאפי הגיעה לנחל בוקק:
נחל בוקק, כשמו כן הוא- נחל. ובו זורמים מים:
והמסלול כולו עובר בתוך המים, שלהם ריח חשוד של פיפי:
ואיתנו בכנופיית קדאפי יש טייס, ששונא להירטב, להתלכלך ובאופן כללי להתפלש בפיפי. אז הוא מתחיל להתלונן:
ואחרי 20 דקות שבהן הוא מקטר על כל העולם ועל הנעליים הרטובות אנחנו חוזרים למשחק החשיבה החיובית שהומצא בקיץ בסלובניה.
“איזה יופי פה!” הוא אומר “הירוקת הזו מזכירה לי את השיער של @!#@@#”
במקרה הזה הוא צודק. @!#@@#, למרות כל החשיבה החיובית- מצליחה תמיד לעצבן את כולנו 
הנה ילדים עם חשיבה חיובית טבעית:
והנה ילדה עם חשיבה שלילית נרכשת מאחיה:
שימו לב לשניים האלה ברקע מאחוריה, גיחכו עלינו הרבה
הטייס: “לא כואב לך על הנעליים החדשות שלך?”
אני: “לא. אני אקנה חדשות במקומן. חשיבה חיובית, זוכר?”
האמת? פינת חמד באמצע המדבר. מסלול קל ונעים ומומלץ מאד. רק בואו בגישה חיובית.
בדרך חזרה אנחנו מתחברים לרדיו צינטררררררררררר של סלובניה, דרך האינטרנט. הרדיו הכי שווה בעולם, עם כל הכבוד לרדיו ירדן:
וכך נראה המשך היום מהזווית החיובית שלי:
ומהזווית של חברי קואיצ’י ווטאקה האסטרונאוט:
אני אוהבת את החשיבה החיובית שלו.
