28/12/2012 11:57:00

בחופשת חנוכה, החלטנו לפזז על שתי החאפלות ובין הלעטקסים קפצנו לשוטט בואדי ניסנאס כדי לספוג אווירת כריסמס.

האמת היא שבדמיוני ראיתי את זלצבורג.

ככה קלטה המצלמה שלי את כריסמס בסגנון זלצבורג לפני חמש שנים:

חג כל כך נוצץ ומקושט שעורר אצל הילדים שלנו מיד חשק עז להתבולל.

“למה לנו אין חגים כאלה?” שאלו אז הילדים בעצב רב את אבא שלהם. ואבא שלהם ניסה לעודד אותם ואמר: “למה להגיד אין? לנו יש את יום כיפור!!!”

ובואדי ניסנאס השנה:

לא קשור לכריסמס, אבל אני אוהבת את הפגנת ה- girl power:

כמו בשנה שעברה, גם השנה, הוזמנו לחגוג את ערב הכריסמס אצל משפחתו של חברנו איהב בכפר כנא. גם אצלהם בבית היה עץ מקושט חגיגי ואנחנו התענגנו שם על ארוחה מעולה. בדיוק כשנכנסנו התבשרנו כי פיספסנו את סנטה בדקות. כדי להתעודד, ירו השכנים זיקוקים והיה שמח.

החלטתי שאני ממש אוהבת לחגוג חגים של אחרים!

הרי בחגים שלנו כל כך הרבה קונפליקטים נילווים לאירוע: רצו להרוג אותנו, לא הצליחו, טים גפילטע vs טים חריימה, חמותי, חמותך, המשפחה שלי, המשפחה שלך… בלגאן!!! ואילו אצלהם- כולה חגיגת יום הולדת מושקעת ומקושטת לכבוד לידתו של התינוק ישו המתוק.

מה רע?