ביום ראשון התחלתי ללמוד קורס צילום למתקדמים. שיעור השטח שנקבע ליום שישי בבוקר בנושא זריחה, הצריך אותי לצאת בשעה הזו מהבית:
אחת השעות הכי לא אהובות עלי על פני היממה
. שלא לדבר על ה- 12 מעלות!
אז הנהג של מיס דייזי התנדב להסיע אותי לכאן:
כך נראה נמל יפו, קצת אחרי שהשמש הפציעה:
כל אחד מחבריי החדשים לקורס תפס פינה ותיעד את מה שרואות עיניו. וזה מה שראו עיניי:
הדייגים התחילו להתארגן ליציאה לים:
חלק התחילו קודם עם הצלמת:
ורק אז יצאו לים:
והיו שם גם כמה דוגמניות:
הייתי מרותקת לדייגים האלו, שהכינו את הרשת שעה ארוכה:
לאט לאט הנמל התחיל להתעורר לחיים:
וכעבור כמה שעות הדייגים התחילו לחזור עם השלל שלהם:
הדייג הנחמד הזה קרא לי לבוא לצלם מקרוב והסביר שזהו חתול ים ושזהו מעדן גורמה. בזמן שהוא פרס אותו התקבצו המון לקוחות פוטנציאליים מריירים שהמתינו בתור כדי לקנות נתחים ממנו, וכל אחד סיפר בהתרגשות איך הוא הולך לבשל אותו:
יאמי? לא יודעת. אבל הדייג מצא חן בעיניי:
גם הספקנו להסתובב עוד קצת בנמל:
וכשהסתיים השיעור, והנהג של מיס דייזי בא לאסוף אותי הזמנתי אותו כהוקרת תודה לארוחת בוקר ב”יונה”.
הנורות ב”יונה”? אלה בדיוק הנורות שסיפרתי כאן, שנקראות נורות אדיסון היפות שממלאות עכשיו את הבית שלנו, זו של “יונה” עם סלסול קצת שונה משלנו, אך גם יפה מאד:
משם המשכנו לסידורי יום שישי, עם עצירה מהירה ב”ארליך” כי כבר הרבה זמן לא פינקתי את המצלמה שלי במשהו. הפעם היא צ’ופרה בפלאש חדש. מגיעה לה, מתוקה שכמוה.
וכשעצרנו בסינמה סיטי לקנות כרטיסים לקולנוע בערב, פגשנו בחנייה ציפור יפה עם מקור צהוב, רגליים צהובות ומשקפיים צהובים, ואני חושבת שקוראים לה “מיינה מצויה”, אם אינני טועה:
אמרתי לה “היי” היא אמרה לי “ביי” ונפרדנו כידידות.
החלטנו להיות הורים רעים ולהכריח את הילדים שלנו להצטרף אלינו לסרט בערב. אז קנינו ארבעה כרטיסים ל”להציל את מיסטר בנקס” כי כשליאורהאומרת משהו אני תמיד מקשיבה.
כצפוי, כששבנו הביתה ואמרנו להם שהערב הוא ערב משפחתי והם מתבקשים לסור עמנו לקולנוע, קמה מהומה רבתי, הילדים התמרמרו על מר גורלם אבל אז מקגייבר שיחד אותם ואמר שהוא מזמין אותם אחרי זה גם למסעדה. שזה תמיד עובד. הילדים עשו טובה והסכימו לנו.
סיכומים ומסקנות מהאירוע יגיעו בהמשך.
***
