מעגל החיים
היונים אצלנו בשכונה שייכות לזן מיוחד מאד של יונים בעלות כישורי חירבון נדירים.
הן מחרבנות על כל מה שזז, הולך, רץ, נוסע וגם על כל מה שנייח, עומד וחונה. ניסינו להילחם בהן, לגרש אותן, לרשת, לחסום, להפחיד, לסנוור.
אך הן בשלהן, משיבות מלחמה. מלוכלכת, קולנית ומסריחה.
איך אמר מוריס? “אני לא מבין, למה אומרים, שהיונה מביאה את השלום?!”
גם אני לא מבינה.
את האדנית אצלנו במרפסת הן כבר מזמן ניכסו לעצמן בתור הפגייה השכונתית.
בשבועות האחרונים התנחלה אצלנו בפגייה יונה עצבנית במיוחד ואחרי דגירה עיקשת היא הטילה שתי ביצים.
ומכיוון שהמוטו שלי בחיים הוא:
If you can`t beat them, join them
החלטתי לשמש כאחות טיפת חלב הפרטית שלה ולנהל עבור הגוזלים שלה מעקב התפתחותי צמוד.
הכי תנו לחיות לחיות מצידי🙂
בכל בוקר, עם הקפה הראשון צילמתי אותם, כך במשך 20 ימים רצופים.
זה אמנם נגמר במרפסת מ-ט-ו-נ-פ-ת עם ניחוחות של לול תרנגולי הודו אבל לפחות יצא לי מזה פוסט מושקע🙂
סילבופלה:
מעקב גדילה אחרי מקס ומוריס
יום הבקיעה:
מזל טוב! את אמא. בקעו לך שני גוזלים, דור חדש לשושלת המחרבנים. עיוורים. מכוערים. פיסחים. אבל את בטח משוכנעת שהם פאר היצירה. מעתה ייקרא שמם בישראל: מקס ומוריס.
(מקס מימין, מוריס משמאל. או להיפך)
בני יומיים:
בני שלושה ימים:
בני ארבעה ימים:
בני חמישה ימים.
בני שישה ימים:
בני שבוע, פוקחים לראשונה את העיניים:
בני שמונה ימים בפוזת לונדון וקירשנבאום:
בני תשעה ימים:
בני עשרה ימים:
בני אחד עשר יום, כבר הרבה הרבה פחות בלונדינים:
בני שניים עשר יום:
בני שלושה עשר יום:
בני ארבעה עשר יום:
בני חמישה עשר יום:
בני שישה עשר יום. עוברים הטבלה, בחסות הגשם:
בני שבעה עשר יום:
בני שמונה עשר יום:
בני תשעה עשר יום:
בני עשרים יום:
אחרית דבר:
בעוד מספר ימים מקס ומוריס יפרשו כנפיים ויעופו, דור חדש ופעיל לקומונת המחרבנים יקום.
אני רק רוצה כבר לנקות את ניחוחות הלול בנגיעות אורווה שהשאירו לי במרפסת.
מביאות שלום עאלק…
איילת 🙂.
