הזוהר הצפוני ואני

כמעט כל מי שתשאל אותו “מהם עשרת הדברים שתרצה לראות בחיים לפני שתמות”- יענה לך שצפייה באורות הזוהר הצפוני- היא ללא ספק אחת מעשרת החוויות בראש הבאקט ליסט שלו.

וגם שלי.

משחר ילדותי אני מפנטזת כיצד אשב לי בעגלה רתומה לכלב האסקי חביב, על ברכיו החמימות של סנטה קלאוס וכשאשא את עיניי השמיימה אחזה בהתפעמות במופע האורקולי הכי גרנדיוזי של הטבע בצבעי ירוק בוהק, בעודי אוחזת בכוס קפה מהביל, כשכולי מצטנפת בשכמיית צמר אדומה רקומה ובוהקת.

החלטתי לצאת ולבדוק, כיצד הופכים את החלום הזה למציאות, ובכמה סבל כרוך הענין.

פניתי לחברי היקר בועז כווינה, אשר השתתף במסע בעקבות הזוהר הצפוני ללפלנד, וגם היום, ארבע שנים אחרי, הוא ממשיך לתאר לי את החוויה בעיניים נוצצות. בועז הפנה אותי ל”פוטוטבע”, שהיא חברת בת של בית הספר לצילום “גליץ”.

(צילום: בועז כווינה)

מפוטוטבע קיבלתי את תכנית הטיול המפורטת, ושמחה ונלהבת- הצגתי אותה לסיגל חברתי, שאף היא כמוני, אוחזת בחלום הזוהר הצפוני, אך בניגוד אלי יש לה יכולת לקרוא את האותיות הקטנות ולהסיק מהן מסקנות.

לאחר שסיגל קראה את התכנית, כולל את אותיות קידוש הנמלה של התכנית, היא חזרה אלי קצת פחות נלהבת. “מאמי, זה ממש לא בשבילנו. יותר מדי הארד קור. שלושה ימים רכובים על אופנועי שלג, 10 שעות בכל יום, במינוס השם יודע כמה מעלות, פלוס שני לילות בתנאי לינה משותפת…לא יודעת, זה לא ממש בשבילנו”.

סיגל נגעה בנקודות הרגישות. מינוס עשרים מעלות…לינה משותפת…עם אנשים זרים?! כלומר, לשמוע את הנחירות של מישהו זר במשך שני לילות?! תירו בי וזהו.

ובנוסף- התחילו כל מיני שאלות OCD לצוץ:

הציוד הארקטי שמקבלים בהשאלה- האם הוא עובר כביסה בין משתמש למשתמש, או שעלי לחלוק זיעה עם ההרפתקן הקודם שלבש אותו לפני. והאם עלי לרכוש כשבע חליפות טרמיות, או שיש שירותי כביסה במהלך הטיול, ואוכל להסתפק רק בשתיים?

עם כל השאלות הפירוטכניות הללו חזרתי לחברי בועז, שאם לא הזכרתי עד עכשיו- זהו המקום להזכיר- בועז הוא קצין בכיר בצבא, ולהלן תשובותיו:

לינה משותפת? חפיף! זה ממש בסבבה. ישנים בין ארבעה לשמונה אנשים באותו חדר, לא סיפור, זה אפילו כיף (כשאתם יורים בי, תעשו זאת עם קלצ’ניקוב, זה עדיף).

הציוד הארקטי שמקבלים? בכלל לא מזיעים שם, איילת. זה קור מטורף, אז לא צריך בכלל לכבס את הציוד בין משתמש למשתמש! (כשאתם מכוונים את הקלצ’ניקוב, שימו על אוטומט. שיהיה מוות מהיר ויעיל).

כביסה במהלך הטיול?! מה, את השתגעת? לובשים את אותה גופייה טרמית לאורך כל הטיול, כי לא מזיעים שם וכו’. (לא לשכוח וידוי הריגה בסוף האקט).

אבל כדי להעלות לי את המוטיבציה הוא צרב לי סרט וידאו שהוא ערך מהטיול שלו עצמו, ובסרט, חוץ מפניו המחייכות של בועז, רואים שלג.

צילומי בועז כווינה:

הרבה הרבה שלג.

הרבה הרבה הרבה מאד שלג.

עכשיו בואו נפרוט מעט את חווית השלג לפרוטות. כי בתמונות זה נראה רומנטי.

במציאות, המשמעות היא שכל הזמן קר ורטוב לך. וכשקר ורטוב לך זה עניין ידוע במשפחת גזית, את הופכת להיות קרואלה דה ויל עצבנית. אז את מצטנפת לתוך החליפה הארקטית הלא מכובסת ומסניפה את הריח של זה שהתפלש בה לפנייך, כשאת עצמך עוטה את אותה גופייה תרמית כבר שלושה ימים כי מישהו אמר לך שלא מזיעים שם, ואת מתחילה לצעוק על בעלך שחולק איתך את החוויה המפוקפקת למה הבאת אותי לכאן??? אני רוצה למות!!! והוא צועק עלייך בחזרה שזה בכלל היה הרעיון שלך, אז תסתמי!

והכל מסביב לבן.

לבן ומבודד.

מאד מאד מבודד. 

ואין לך מה לקנות שם. כאילו, כלום. אפס שופינג.

ואת לא פוגשת בכלל אנשים, כלומר, חוץ מחברי הקבוצה שלך ובעלך- את לא פוגשת נפש חיה נוספת. ואם נפלת על אנשים מעצבנים בקבוצה אז הלך עלייך.

ואז את לא יכולה לפצות את עצמך באיזה שופינג למשל, כי אין. פשוט אין. יש רק שלג וקר.

בקיצור, דילמה.

אם למישהו יש תובנות, מוזמן לשתף בתגובות.

אעדכן לגבי ההתפתחויות.