הסיבה שבחרנו את הצימר ב-Virgen הוא מיקומו, באמצע הדרך לדולומיטים.
ואנחנו החלטנו לשלב את הדולומיטים בטיול הזה, סתם ככה כי בא לנו. אין הרבה הגיון בהחלטה הזו, כמו בהרבה החלטות שלנו
.
אז הדרך היא אמנם מאד מאד ארוכה, אך גם מאד מאד יפה.
יוצאים לדרך:
חברי המיוסר:
עוד חבר דמיוני שלי:
האוטו של החבר הדמיוני שלי:
והבית של החבר הדמיוני שלי על גדת האגם:
איך אני מאוהבת בחבר הדמיוני שלי .
כשמגיעים לנקודת הגבול עם איטליה, מקדם אותנו רמזור אדום, ומהכתוב והאיורים המלווים אנחנו מבינים כי הוא מתחלף רק פעם בשעה עגולה, למשך רבע שעה.
פספסנו את הירוק שלנו בחמש דקות, ואנחנו צריכים להמתין 40 דקות עד שיתחלף הרמזור. אנחנו חונים בצד, ואני מטפסת לראש הגבעה לצלם, ולאט לאט החניון מתמלא בעוד מכוניות, אופנוענים ואוטובוסים.
אך אל דאגה, גם פה אני מוצאת חבר:
פונקט בחמישה ל-11, המשפחה הישראלית היחידה בשטח, שזה אנחנו, מתמקמת ראשונה בתור לרמזור: כי אנחנו ישראלים, הרי אין לנו זמן, וגם ככה הרמזור הלא צפוי הזה עיכב לנו את הלו”ז.
מיד אחרינו מתייצבות בשורה ארוכה כל המכוניות בטור ארוך.
11 בדיוק, הרמזור מתחלף לירוק ואנחנו עושים פתיחת צירים בדולומיטים של איטליה.
בעיירה Piaga Arabba אנחנו עוצרים לחלץ עצמות.
אגב, כך נראה הצד שלי באוטו. סג’עייה.
אני: איך בא לי פסטה!
המצ’יסטה: וזה מותר פה ע”פ החוק!
אנחנו יושבים לאכול פסטה. ע”פ חוק.
מעל פסגת המרמלדה נראים עשרות מצנחי רחיפה.
הטייס: “את יודעת מה גורם המוות מספר אחת בספורט אקסטרים?
אני: “מה?”
הטייס: “הספורט”.
(הנקודות הלבנות בשמיים הם מצנחי רחיפה)
ובכל ביתן,
הס פן תעיר,
ישן לו ישו קטן וזעיר:
וגם אחד יותר גדול ומקושט:
“יו! כתוב כשר בעברית!”
אבל זה לא חוקי פה לאכול כשר.
בסוף היום, כשאנחנו שוב בצד האוסטרי אנחנו עוצרים לקפה, עם המלצר הכי אנטיפט שהיה לנו בטיול הזה. יש מדד ריכטר לאנטיפטיות בטיול לאוסטריה, וגבירותי ורבותי, אני גאה לומר שיש לנו מנצח!!!
המלצר פה זכה בעשר עגול ומושלם.
גם הקפה לא היה משהו
בקיצור, לא נבוא עוד פעם .
לעת ערב, כמו ילדים טובים ומחונכים, יושבים הילדים שלי לצפות בנאום ביבי באו”ם
.
“תותח הביבי הזה, אני אומר לך, איזה נאום דפק. גבר”
***
