את הדרך היום אנחנו עושים להאלשטאט.
(קישוט בצימר לקראת ההלואין תפס את עיניי בדרך לאוטו)
הפרה שמשמשת נ.צ היכן יש לפנות שמאלה לכיוון הצימר, עדיין עומדת באותו מקום. ממלאת את תפקידה בצורה אמינה 
:
האלשטאט הוא כפר קיבוץ יפהפה שיושב על גדת אגם האלשטאט. הוא הוכרז כאתר מורשת עולמית ע”י אונסק”ו.
הכיף בהאלשטאט הוא לשוטט בכפר, בין בתי העץ
אדלוויס! הפרח הלאומי:
כפי שאנחנו למדים, גם מיטב בניה של האלשטאט נטלו חלק במאמץ הלחימתי.
יד לבנים, הגירסה האוסטרית:
#כולם-פה-נאצים.
תמונה ששיעשעה אותי: באוסטריה, במסעדה סינית, סועדים יפנים
דוגמני הבית:
במעלה ההר, מעל האלשטאט, ישנו מכרה מלח פעיל. עולים אליו עם קרונית:
המראה מלמעלה הוא מרהיב:
כשמגיעים למכרה, מקבלים מדים מיוחדים. מתבקשים ללבוש אותם מעל הבגדים שלנו:
כן, הקונוטציות שלנו ישר הלכו לשם…
משם הובלנו לכניסה למכרה:
ררררר.
“אם אומרים לך שעכשיו נכנסים למקלחות- אל תאמיני!” מסנן הטייס מאחורי
“תיכף בטח יעמידו אותנו בתור למרק” הוא ממשיך לסנן.
“אחר כך גם יקעקעו עלינו מספרים” הוא ממשיך למלמל.
בסופו של דבר היתה חוויה לימודית. המדריכה מסבירה בגרמנית ובשפה נוספת, שהיא סוג של אנגלית .
בתוך המכרה רואים גבישי מלח…
פוגשים ארון חשמל עם פרצוף של “באמא’שלכם, מה באתם להפריע לי פה בתוך המערה?”
ובסוף רכבת לוקחת אותנו החוצה אל החופש.
בסוף התבקשנו לתלות בצורה מסודרת!!! את המדים, על קולב מיוחד.
שרדנו את זה.
מה שכן, המלחיה הזו, מחנות המזכרות חזרה איתי הביתה:
כאילו דההה…
משם המשכנו בדרכנו, וראינו מסעדה מקסימה על גדת הנהר
ישבנו לאכול שם פורלים שדגו אותם זה עתה
והמשכנו בדרכנו…
בסוף היום מצאנו את עצמנו שוב משתכשכים בספא של Therme Amade
כזכור: קר בחוץ, חם בתוך המים. והנוף מסביב משכר…
ספא הבית שלנו.
