עת השתחררתי הרופאים המליצו לי ביקור חודשי בנמל התעופה.
זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס ממריא דרך דמעה שקופה!
ועל מנת להגיע לנמל התעופה ולהזיל דמעה שקופה יש לנסוע על כביש 40
שהוא כידוע הכביש הכי יפה בארץ כי הוא מוביל מהבית שלנו ישירות לשמורת הטבע הזו:
טרמינל, ז’ה טם, איי לאב יו טרמינל בלה מיה!
אנחנו נערכים לשרשרת החיול הקבועה: בידוק בטחוני, ביקורת דרכונים, כירטוס ומסירת המזוודות אך כמה תקלות מעכבות אותנו בדרך:
המזוודות עוברות שיקוף ואני נדרשת לסור הצידה ולפתוח אותן! כך בין כל בלדרי הסמים והמחבלים הפוטנציאלים המתאבדים 
עומדת אני ומתחילה להצטדק. מסתבר שסינטבון נראה בשיקוף כמו לבנת חבלה ודאודורט AXE נראה כמו תול”ר. אנחנו מיישבים את ההדורים ואני מנציחה את הרגע למזכרת במצלמה. אלא שאז, עט עלי הקב”ט עצום המימדים והחל לנבוח עלי: “את צילמת עכשיו? זה אסור! תמחקי מיד את התמונה!” בידיים רועדות אני נאלצת למחוק את התמונה מול עיניו, והילדים שלי שעומדים מהצד צופים במחזה ומתפוצצים מצחוק. הנביחה הזו: “את צילמת עכשיו?” תלווה אותי כל הטיול! בכל פעם שאני אתעכב לצלם, אחד מהם יגיח מאחורי ויצעק: “את צילמת עכשיו? תמחקי את זה מיד!” וצילמתי יותר מ- 2000 תמונות בטיול הזה!!!
לאחר תקרית הקב”ט, אני חשה שהעניינים רק מתדרדרים, וזה בדיוק הזמן לעזוב את הארץ
שניה לפני שנכנסים לגוב האריות של הדיוטי, אנחנו מעמידים את הילדים לטקס הצילום השנתי המסורתי, “פרוייקט בן גוריון” שנולד בהשראתפרוייקט האחיות בראון:
תזכורת:
כך הם נראו בקיץ 2011
הנוסעים המתמידים בקיץ 2010
בקיץ 2009
בקיץ 2008
(התנועה המוזרה שהם עושים עם הידיים: חיקוי של התסרוקת מלאת הצ’ארם של ב”ג)
בקיץ 2007 ובקיץ 2006 ,לצערי, טרם הונהגה במשפחתנו המסורת החביבה הזו ואנחנו שעטנו ישירות לדיוטי מבלי להקדיש דקה לבן גוריון, שינוח בשלום על משכבו- ולכן אין תמונות!
אחרי שעתיים של רביצה על כורסאות הלאקז’רי של הטרמינל, אנחנו אוספים את מיטלטלנו ואת ילדנו ועולים על המטוס.
טיסת אייר פראנס לפריז!
רגע אחד, פתאום ירד לי הסים- אייר פראנס זו לא הטיסה שנחטפה פעם לאנטבה?!
זו לא הטיסה שהתרסקה לפני שלוש שנים ישירות לתוך האוקיינוס?!
“שששששששששש”…מרגיע אותי מקגייבר ומביט לצדדים בחשש, “למה את תמיד חושבת שלילי? את, יש לך נטייה לזרוע דה מורליזציה בציבור”…
אפרופו דה מורליזציה, כבר סיפרתי פעם שתכנית הטלויזיה החביבה עליי ועל הטייס בשעת לילה מאוחרת היא “תעופה בחקירה” בנשיונל ג’אוגרפיק? או כפי שאומר הטייס: זה לא הזמן לדבר על זה עכשיו, אמא!!!
אז בזמן שהתייחדתי עם שקית ההקאה שלי העמקתי בחומר הנלמד
ועד שנחתנו בשלום בשארל דה גול במהרה בימינו ונאמר אמן המשכתי לעשות עוד כל מיני דברים:
לפתור סודוקו יומי של “לה מונד”, סחה עלי…
לשלוף את הנוסע הסמוי מהתיק ולעשות איתו שטויות
ולצלם איזה 500 תמונות מהאוויר.
הנה אחת מייצגת:
למרבה הפלא, לא התרסקנו. נחתנו בשלום בשארל דה גול, ועובדיה הנהג החמוד המתין לנו כבר מחוץ לטרמינל והסיע אותנו מיד לדירה.
הדירה ממוקמת ברובע ה- 15 ונמצאת בקומה ה-11. כשנכנסנו פנימה חייך אלינו הנוף דרך החלון הגדול
בצד שמאל: האייפל ובצד ימין הכיפה של האינווליד. שם קבור נפוליון! איזה יופי!
תוך כדי ההתארגנות קיבל הטייס מייל מהמורה שלו למתמטיקה בו התבשר כי עבר את המבחן השנתי בציון הגאוני 95. צהלולים נשמעים ברחבי הרובע ה- 15…
למרות שזו שעת ערב (התמונה שלמעלה צולמה בשעה 21:00) יש אור מלא. אנחנו מחליטים לצעוד ברגל לכיוון האייפל. אין צורך במפה, כי האייפל הוא פשוט ה נ.צ הכי בולט בשטח, ואנחנו הולכים לכיוונו.
תיכף מגיעים:
כשמגיעים לאייפל, והשעה היא כמעט 22:00 בלילה, נגלה המראה הזה:
תור מ-ט-ו-ר-ף לעלייה.
אנחנו מחליטים לוותר על ההצטופפות בתור והולכים לכיוון השאמפ דה מארס שם שרועים ההמונים עם פיקניק ויש אווירה של חגיגה
בשעה 22:00 בלילה בדיוק נדלקות המנורות של האייפל
וכולם מוחאים כפיים ומריעים למגדל המתכת. בפריז התנהג כישראלי, ואנחנו מריעים הכי חזק מכולם! כולם מצטלמים בפוזות מצחיקות עם האייפל ואנחנו גם (ועוד תראו בהמשך סידרה שלמה של צילומי אייפל)
לאט לאט התחיל להחשיך
הלכנו לאורך השאמפ דה מארס עד האקדמיה הצבאית (מב”ל הצרפתית)
מול האקדמיה הצבאית עומד “קיר השלום”
מחפשים ומוצאים את הכיתוב “שלום” בעברית
ומשם אנחנו הולכים הביתה. כלומר, לדירה שלנו.
בכל שעה עגולה האורות על האייפל מנצנצים במשך 5 דקות רצופות, ואין מראה נהדר מזה להירדם מולו.
מורה נבוכים:
עובדיה הסעות. הסעה פרטית משארל דה גול לפריז. התיאום דרך המייל, הוא עונה באופן מיידי. עלות של 50 יורו לנסיעה פרטית עבור 4 אנשים. בחור מקסים!
הדירות של עדה בורק. עדה היא ישראלית שבבעלותה מספר דירות בפריז. נפגשים איתה עשרה ימים לפני הנסיעה לקבלת מפתח ולסגירת תשלום. העלות ל- 4 אנשים: 117יורו ללילה.
