הבוקר מתחיל בעננים כבדים המתפתחים לגשם עז.
איזה באסה.
נוסעים לעיירה Todmoos היפה אך הגשומה.
שותים כאן קפה
ומטיילים בה קצת
את הפלדברג לא נכבוש היום בשל מזג האויר, כמובן, ואנחנו נוסעים ל- ST. Blasien היפה, והגשומה אף היא
נכנסים לתוך הקתדרלה ומבקשים מאלוהים שלהם שיפסיק כבר את הגשם
הוא מתעלם מאיתנו
אין כמו קניות להעלאת המוראל. אני אלופה בזה!
אנחנו נוסעים משם לעיירה Todtnau. הדרך היחידה לשיפור מצב הרוח אצלנו במשפחה היא דרך האוכל. ב- Todtnau יש מסעדה איטלקית נחמדה, ואנחנו נכנסים אליה, ואפילו המלצרית החביבה מדברת אנגלית! והיא מתרגמת עבורנו את התפריט. היא מספרת בגאווה שבמסעדה יש 43 סוגי פיצות. המצ’יסטה מזמינה פיצה עם פטריות והטייס מבקש פיצה פפרוני. תמהון קל בפניה של המלצרית, אך הטייס מאשרר את הבקשה. כעבור המתנה של חצי שעה מגיעה ה”פיצה פפרוני”: פיצה מעוטרת כולה בפלפלונים חריפים. אנחנו מודים לה במבוכה (אנחנו משפחה מנומסת- לא נוהגים להחזיר מנות למטבח) ועושים כסאות מוזיקלים למנות שלנו: מקגייבר והטייס מתחלפים במנות, ומקגייבר מתמודד בגבורה עם “פיצה פלפלוני”…
ב- Todtnauמגלשות הרים הארוכות ביותר באירופה. אנחנו עולים ברכבל, בגשם
המצ’יסטה בוחרת בי כבת זוגה לנסיעה במגלשות.
הטייס יוצא ראשון, אנחנו שומרות על מרחק בטחון נדרש של 50 מטר ומקגייבר אחרינו.
תוך כדי נסיעה מתברר לי שבת הזוג שלי היא מצ’יסטה החונקת. היא רודה בי בצרחות: “מהר יותר! מהר יותר!” “את מחרבת לי את ההנאה!”
אנחנו טסות.
מתקרבות באופן מסוכן לטייס שלפנינו ורק למראה פניו המבועתות המביטות בנו מתקרבות אליו בספיד אני מושכת לראשונה במעצור היד כדי לא להתנגש בו.
דקות ספורות- ואנחנו למטה.
מצ’יסטה צוהלת, אני רועדת בכל הגוף, הטייס צועק: “השתגעתן? באיזו מהירות טסתן?!?”
10 דקות שלמות חולפות וסוף סוף מגיע באיטיות ראויה לציון מקגייבר. הוא היה בטוח שמצ’יסטה ואני עפנו באמצע הדרך מהמגלשה כי לא ראה אותנו: הוא רק ראה נקודה סגולה (אני) ונקודה ורודה (מצ’יסטה) מרצדות על המסלול.
עכשיו מצ’יסטה מתחילה להתמרמר, ולדעתה עשינו את הטיסה הזו לאט מדי. היא מאשימה אותי בחירוב ההנאה ומקטרת כל הדרך.
אנחנו נוסעים לשלוכסי (“מה זה, אגם של שלוכים? כמו הכינרת!”)
כיוון ששם אנחנו מגלים במפתיע שפארק המים סגור- אנחנו נוסעים את כל הדרך עד לבאד קרויזנגן- למרחצאות הנהדרות לסיבוב שני.
בין ג’קוזי לג’קוזי הטייס מתחיל להתלונן על הטיול המפרך, הוא אומר שזו ממש התעללות (!) ואחותו המצ’יסטה, שמעוצבנת עליי עוד מהצהריים כבר מוכנה עם מס’ הטלפון של המועצה לשלום הילד.
בשלב הזה, תוך השתכשכות בבריכה המחוממת- כאשר צאצאינו האהובים מעוצבנים עלינו הכרנו זוג מקסים- אסנת ואבי מקריית אתא ואת השעתיים הבאות בילינו במחיצתם הנעימה עד סגירת הבאד. אז אם אתם קוראים עכשיו את הבלוג שלי: אסנת ואבי, תדעו לכם שהיה לנו כיף איתכם ואתם ממש מקסימים ובגלל תסבוכת ההתארגנות של מקלחות- מלתחות- לוקרים- יציאה לא הספקנו להגיד לכם שלום. אז אני אומרת עכשיו.
