אנחנו מאד מעוניינים לבקר ברייכסטאג. אמנם הביקור בו הוא בחינם, אבל צריך להגיש בקשה לפחות כמה שבועות מראש כדי להיכנס לשם. לפני שבועיים בערך ניסיתי להזמין מקומות דרך האינטרנט, לא קיבלנו אישור ולכן מצאנו את עצמנו ב 10 בבוקר עומדים בתור הארוך לקבלת כרטיסים. אנחנו בכלל מעוניינים לבקר כאן רק בעוד יומיים- אבל זה לא משנה. צריך להמתין בתור.
בחוץ יש מעלה אחת או שתיים וקר וגשום היום באופן מיוחד. אנחנו מחליטים להקציב לארוע חצי שעה גג ומסכמים שאם לא נגיע לראש התור תוך חצי שעה, נוותר.
חצי שעה חלפה לה, התור בקושי התקדם אבל פסיכולוגיית התורים עבדה עלינו ולא זזנו ממקומנו. מדי פעם התפצלנו לזוגות ובכל פעם זוג אחר הלך לצרוך חימום בחנות המזכרות. באחת הפעמים אפילו שלחנו את הילדים להביא לנו קפה! השמירה על התור גרמה לנו להרגיש מאד סובייטים!
כל טיול מצמיח אצלנו כמה מטבעות לשון חדשים.
מטבע הלשון שמאד מאפיין את הטיול הזה הוא “יופי לשמוע” שנלקח בהשאלה מהטורטלים הערסים של ארץ נהדרת. כמעט כל הערה של מישהו נענית ב”יופי לשמוע”, גם כשאותו אחד אומר משהו מחריד.
“אויש, אני שוב מדממת מהאף!”
“יופי, יופי לשמוע!”
***
“קר לי! קפאו לי פה הביצים!”
“יופי לשמוע”
***
הילדים גם המציאו שם קוד להליכה לשרותים. כשאחד מהם צריך ללכת לשרותים, לצרכים כבדים הכוונה, הוא מכריז: “אני הולך לשמוע מרגול”. חחח
והנה, שעה שלמה חלפה לה, התקדמנו לראש התור- ובשעה טובה הצגנו דרכונים, צילמו לנו אותם וקיבלנו אישור. יופי לשמוע.
שמחים אך קפואים צעדנו לעבר Mall of Berlin.
מלבד העובדה המשמחת שהמול הזה הוא מקום מחומם ויבש אין לי איזה משהו חכם לספר פה. כולה קניון. חנויות. מסעדות.
אבל ממול לקניון יש מוזיאון משגע- שנקרא מוזיאון הריגול. זהו מוזיאון אינטראקטיבי ובו מוצגים אמצעי ריגול מדליקים בעיקר מתקופת המלחמה הקרה.
הילדים מתנסים בכתיבת שמם בכתב מורס:
הם מתנסים בהצפנת מסרים, ויש שם אפילו את האניגמה המפורסמת:
המוצגים המרתקים ביותר במוזיאון מלמדים כיצד פעלו המרגלים ובאילו אמצעים הם הבריחו והצפינו מסרים:
בתוך אגוז:
בתוך מחבת:
מצלמה נסתרת בתוך חזייה:
אמצעי האזנה בתוך עקב של נעל:
מצלמות מיניאטוריות:
ומוצג שם גם דגם של גשר המרגלים המפורסם:
אפשר להציץ לתוך חדר במלון וללמוד כיצד פועלות מרגלות אמיתיות:
אבל הכי הכי נחמד הוא מבוך הלייזר, שאותו צריך לעבור כמו שעברה נערת ג’יימס בונד.
התנסתי ונכשלתי. נערת ג’יימס בונד לא אהיה.
אפרופו ג’יימס בונד:
עכשיו אנחנו ביציאה מהמוזיאון.
הרכבת העילית של ברלין מסומנת באות S. אבל בחייאת אמא שלכם- למה ככה???
***
בברלין, עניין ידוע הוא שניתן לקבל את החזר המע”מ במזומן ליד, ומיד. הדבר המשמח הזה מתקיים בשני בתי הכלבו הגדולים- KADEWE או בגלרייה.
אנחנו הישראלים כמובן שמאד אוהבים לקבל את כספנו בחזרה, במיוחד אם זה מאני מאני מזומני, והטייס אומר: זה ממש מתוך עקרון- לא מוכן להשתתף להם במיסים!
הגרמנים כבר מכירים את התכונה הישראלית הזו- ולכן הם מציבים בעמדת קבלת הכסף שלט בעברית, כדי להקל על הפרוצדורה (המורכבת יש לומר).
אבל היי! קיבלנו 76 יורו בחזרה! שבמקום שילכו לטרור- יושקעו באיזה סטארבקס או משהו בדומה 🙂
יופי לשמוע.
יופי לשמוע 🙂
יופי לשמוע יופי לקרוא יופי להיזכר במשהו דומה לתור שאתם חוויתם לצורך אישור כניסה … גם אנחנו חווינו בדיוק תור כזה …. בפריז כאשר רצינו להיכנס ללובר… סליחה לא אמרתי נכון…לוברררררררה , עצבנו אותי הצרפתים האלו שפתאום אף אחד לא מבין שם אנגלית (על עברית אין מה לדבר) , ירד גשם, ואנשים המתינו, ורק אני קצתי בתור וסחבתי את אפרים לאחד הארמונות בצד להסתתר במרפסת מהגשם אבל אחד השומרים נבח עלינו בפרצתית. אז ויתרתי על הלובררררה (ככה הם מבטאים) וטיילנו בגשם במקומות אחרים.
אני ממשיכה אתך בשמש ובשלג ובגשם מיטפטף…..