ברלין 1: ליל הסדר, משפחתי וחיות נוספות.

מי שמכיר את המשפחה שלי או עוקב בשנים האחרונות אחרי הבלוג הזה, יודע כבר שיש לנו פרשנות קצת שונה מהמקובל לקיום הילכות ליל הסדר.
לדוגמה, את מצוות ה’שפוך חמתך על הגויים’, אנחנו אוהבים לקיים במקום מושבם הטבעי של הגויים: דהיינו בניכר שבגולה.

בשנים האחרונות אנחנו ממש מקפידים על קיום המצווה הכל כך חשובה הזו וטסים בכל פעם ליעד אחר, כדי לשפוך את חמתנו על מגוון זני הגויים באופן שיוויוני, ללא הבדל דת וגזע.
בתכלס, כשאנחנו בגלות, אנחנו לא ממש שופכים עליהם את חמתנו, למעשה אנחנו אפילו די נהנים להתרועע עמם בפסח. אבל מכיוון שאני תופסת מעצמי אישה שומרת מצוות, ומצוות ה’שפוך חמתך על הגויים’ היא כאמור מהחשובות שבמצוות פסח, מיהרתי להצטייד גם השנה בכרטיסי טיסה כדי שנוכל גם הפסח הזה לדקדק ולהקפיד באדיקות האופיינית לנו.

אבל לפני שנמריא, ולפני שאספר על היעד הנבחר, יש לי צורך להסביר עוד דבר מה, בעצם וידוי קטן: למשפחה שלי כידוע למי שידוע, יש מנטליות של ניצולי שואה.

השואה חיה נושמת ובועטת אצלנו בבית לאורך כל השנה, ולא רק ביום השואה. למעשה העולם האסוציאטיבי המשפחתי שלנו רווי בהקשרים שואתיים אשר באים לידי ביטוי ביום יום כמו למשל, אם נגמר בטעות הלחם בבית, הילדים מתמרמרים בלי בושה על מר גורלם ואומרים שלפחות באושוויץ חילקו לחם.
כמו למשל, אם במקרה אני נתקלת במחזה המצמרר של יותר משני זוגות נעליים מגובבים זה על גבי זה באי סדר, אני קוראת מיד לילדים לבוא ולפרק את ‘אושוויץ הקטנה’.

המנטליות השואתית הזו אמנם לא מנעה מאיתנו עד עתה מלקחת את הגנים היהודים שלנו ולהתפלש עמם ברחבי גרמניה וברחבי האחוקית שלה לפשע אוסטריה, אבל לאורך כל הטיולים שם היינו עסוקים בהתפלפלות היכן עדיף היה לנו להסתתר במידה ו….- ביערות או בעליית הגג של הצימר? האם בעלי הצימר שלנו הם נצר ומה הסיכוי שהם היו מסגירים אותנו במידה ו….?
טיילנו בגרמניה והבענו את האמביוולנטיות שלנו במשפט הישראלי השגור והשחוק ‘פיייי…. כמה יפה פה… יימח שמם’ שחזר על עצמו עשרות אם לא מאות פעמים בוריאציות שונות.

וכל ההקדמה המייגעת הזו על שום מה היא?
על שום שכשהחל להתמשמש לו פסח השנה, חיפשנו עיר בירה אירופאית חביבה שעדיין לא ביקרנו בה ושתסכים להעניק לנו מקלט מדיני זמני לתקופת החג.
השנה היעד שבחרנו לחגוג בו את פסח הוא ברלין.

שבשביל המשפחה השואתית שלי זה סה”כ יעד די מתבקש כדי לקיים בו את מצוות שפוך חמתך, לא ככה?
אז ארזנו לבד את כל הגנים היהודיים שלנו, אין לנו שום חפץ חד מלבד לשונם המושחזת של הילדים שלי ואף אחד לא נתן לנו להעביר כלום, כי הנאצים גזלו הכל- מלבד האסוציאציות השואתיות המזעזעות שלנו שעוברות במשפחה מדור לדור.

אז ברלין שימי לב, אנחנו תיכף באים.
או כמו שנהוג היה פעם לצרוח אצלך:
אחטונג!