דברים שנשים בגילי עושות-מוצאות מנוחה נכונה על כנפי השכינה ביערות הכרמל

אני זוכרת איך כשהייתי צעירה, מתנות יום ההולדת האקסטרימיות שבעלי ארגן לי, נעו בין ריחוף בטרקטורון מעופף להפלגת תענוגות לקפריסין. אך משנה לשנה זה הולך ומדרדר. ככל שגילי הולך ומתקדם, נראה כי את הרעיונות שלו למתנות הוא שואב מפרסומות לגיל הזהב.

השנה הוא הודיע לי כי לכבוד יום הולדתי הוא הזמין לנו לילה ביערות הכרמל. הו, האקסטרים!

האמת היא שעד עצם היום הזה עוד לא היינו ביערות הכרמל אפילו פעם אחת. ליערות הכרמל יש חוק נגד אירוח ילדים קטנים וכפי שאתם יודעים אנחנו מצויידים בילדים נצמדים במיוחד. כמעט כל החברים שלנו היו מספרים לנו פעם בעיניים נוצצות כיצד הם היו מאפסנים את הילדים אצל הסבתות ונוסעים חופשיים ומאושרים ליערות הכרמל,  עוטים חלוקי קדאפי, לוגמים מיצי קיבה ומתמסרים למסז’ מפרק עצמות. ורק אנחנו, הסחים, היינו מאזינים לתיאורים וממשיכים לצאת לנופשי ההכלכלול באילת בחברת הילדים החמודים שלנו, והילדים הבלתי של כל עם ישראל.

אבל הנה, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה- הניצמדות של הילדים שלנו די התרופפה בזמן האחרון וזה איפשר סוף סוף למקגייבר לבדוק האם יש אמת בסיפורי הפנטזיה על יערות הכרמל שהאכילו אותנו חברינו לפני שנים רבות כל כך. 

אז הוא הזמין לנו לילה, וכיוון שבעלי הוא איש אופטימי שלא לומר נאיבי, הוא הגדיל לעשות ואף שילם תוספת אקסטרא במחיר כדי שנקבל חדר עם נוף. 

אז ליערות הכרמל הגענו, ואת חדרנו המשודרג קיבלנו והאמת? התוספת היתה שווה כל אגורה ושקל נוסף, כי תראו את הנוף הירוק הקסום הנשקף מחלוננו:

סתאאאם. נראה לכם?! עם כל הכבוד, ובאמת שיש לי המון כבוד ל”יערות” ארצנו- זה הוא הנוף שקיבלנו:

חורש מתחדש עם נגיעות חנייה.

אח, כרמל כרמל…לו רק היית קצת יותר ניו זילנד…

לאחר שהתמקמנו בחדרנו השקט והשליו, התחלתי לברר מה יש לעשות פה בכל השלווה הזו, וכיצד לא נתפגר מרוב עודפי שלווה.

חקרתי ומצאתי כי לאחוזת יערות הכרמל שמעתה תיקרא רק ‘האחוזה’, יש מגוון סגנונות בילוי להציע לנופשים שוחרי השלווה:

1. השתתפות בשיעורי ספורט דוגמת פלדנקרייז, יוגה, פילאטיס וכיו’ב.

2. קבלת מגוון רחב של טיפולי ספא ועיסויים.

3. ארוחת ערב גורמה א-לה קארט, שזה בעברית- ע”פ תפריט ובזמנים שבין הארוחות האורחים מוזמנים לדפוק את הראש  בבר המציע חליטות בריאות באופן חופשי.

4. לחובבי הקניות ישנה חנות קטנה לממכר מגוון מוצרי יערות הכרמל ומוצרים נילווים ומוצרים שאינם קשורים בכלל.

5. ואפשר סתם ככה לנוח במרחבים הירוקים של האחוזה על איזו נדנדה אישית או כיסא נח. 

החלטנו לדגום את כל חמשת הסעיפים ולדווח דיווח מלא, אמין, מקצועי ובלתי תלוי. 

ולהלן הממצאים:

ראשית, יצאנו להסתובב במרחבי הדשא הירוקים והמטופחים של האחוזה, שהרשימו אותנו עד מאד. תפסנו לנו פינת זולה ונשמנו בה אוויר הרים צלול שלווה בריח אורנים במשך עשר דקות שלמות.

אחרי שסיימנו לצרוך שלווה על מרחבי הדשא, הרגשנו שמיצינו ועברנו דרך סעיף 4 כדי לסמן וי על חנות המזכרות המקומית.

החנות המקומית מכילה סבונים, קרמים, בגדי ים, כפכפים, תכשיטים ואף משחקי הרכבה מעץ לילדים. שאותי זה שיעשע כי כזכור אוכלוסיית הילדים איננה רצויה פה כלל וכלל. כדי שנוכל לסמן וי על סעיף 4 באופן מקצועי ואמין, רכשנו מיני סובינירים. בעוד שאני, הצד החומרני במשפחה, רכשתי לעצמי צמיד -רכש מקגייבר, המכהן כצד הפרקטי במשפחה- תרסיס לשינה טובה. מדובר בתרסיס המיועד להתרסס על גבי כרית השינה שלו, מה שהבטיח לו שינה עריבה. כך היה כתוב על האריזה: 

ואכן, התרסיס ללא ספק נתן עבודה. מקגייבר נרדם שנייה לאחר שהכרית רוססה ואני מיד חשדתי שמא מדובר בתרסיס מסוג אחר לגמרי. אבל אחרי שהוא התעורר משנת היופי שלו ווידאתי שהוא חי וקיים נרגעתי והודעתי לו כי עתה אנחנו נצא לבדוק את סעיף 1. ע”פ התכנייה, היום מתקיים שיעור פלדנקרייז.

בשעה 18:00 הצטרפנו לשיעור פלדנקרייז. אם אתם לא מכירים פלדנקרייז, אז מדובר בענף ספורט שלא עושים בו כלום אבל מדברים על זה הרבה. במהלך השיעור, כשהזמן נדמה עצר מלכת, שאלתי בלחש את שכני למזרון, מקגייבר, מה השעה והוא ענה לי בלחש: “רבע שעה לאוכל” תוך שהוא מזיז במילימטר את עצם הירך שלו כחלק מהתירגולת של השיעור.  

שזה מוביל אותי לסעיף האוכל. האוכל ביערות הכרמל מוגדר כאוכל בריאותי גורמה. שאם חושבים על זה, זה סוג של אוקסימורון. המלצר הלבבי נתן לנו כמה דקות לעיין בתפריט ואז ניגש אלינו ואמר בחצי לחש שאם אנחנו רוצים, אז מנת השף היום היא המבורגר.  זה הצחיק אותי נורא כי זה נשמע היה כל כך מחתרתי העניין הזה של ההמבורגר במעוז הבריאות וגם האופן שבו זה נאמר נתן להרגיש שהם עושים פה משהו נועז על גבול הפלילי! שובבים שכמותם.  אבל כדי לא לחרוג מקונספט הבריאות שלשמו התכנסנו פה היום הזמנתי את מנת הדגים במחבת שהיתה טעימה, אבל בלב הייתי עם ההמבורגר.

ברגע שהסתיים המשתה, הסתובבנו ימינה ושמאלה, הבטנו זה בזו והבנו שבכך מיצינו להיום את תכנית הבידור שיש לאחוזה להציע. אז בשקט בשקט התגנבנו לאוטו וכמו בטיול שנתי בימי התיכון העליזים ברחנו מכל השלווה המחרפנת הזו, דרך מנהרות הכרמל, היישר ליס פלנט כלשהו באזור מפרץ חיפה בכדי לראות סרט.

ועד שהתחיל הסרט עשינו סיבוב קצר בקניון, שהוא הניגוד הפואטי לאחוזה. אז בזמן הקצר הזה ניסיתי להלהיב את הקהל שנשאר בבית, כלומר את המצ’יסטה הבודדה והמתוקה שנשארה עם ביאליק וטשרניחובסקי המבאסים ללמוד לבגרות שלה בספרות, ושלחתי לה מדגם מייצג לסחורה שנמכרת אי שם בפריפריה.

 

הרבה כתרים מוכרים פה, בנסיכות המפרץ (חיפה).

הסרט- בעל השם הארוך “מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים” הוא אחד הסרטים היפים שראינו לאחרונה. שילוב של סיפור נוגע ללב, עם עלילה שמתפתחת יפה ותעלומה שנפתרת בסוף, מערכות יחסים מגוונות ונופים נהדרים. הו, הנופים המהממים של האי גרנזי.

בסוף הסרט היה ממש נחמד לחזור אל השלווה הכפרית של האחוזה. וכך, הלכנו לישון. בשלווה: אבל לא באובר דוז שלווה-אלא בדיוק במידה הנכונה עבורנו.

(12 בלילה, דממת מוות באחוזה. אנחנו נכנסים על קצות האצבעות ומקגייבר מציע שניגש לפסנתר הכנף שעומד בפינה הימנית, ננגן חזק חזק את הפתיחה של הסימפוניה החמישית של בטהובן, נרעים את האחוזה, ונברח.

לא עשינו את זה, כי אני לא יודעת את התווים)

בבוקר קמנו אבל פיספסנו את הליכת הבוקר המאורגנת. כמו כן פיספסנו עוד שיעור התעמלות בסגנון הפלדנקרייז- “עושים מעט ומדברים על זה הרבה” אך את ארוחת הבוקר מול הנוף לא פספסנו חס וחלילה.

אחרי ארוחת הבוקר פשוט רבצנו לנו באותו קונספט רביצה של אתמול אבל הפעם החזקנו מעמד במשך שעה תמימה וזה היה שלב מטרים לשיא העלילה.

שיא העלילה התרחש על מיטת הטיפולים, כשזוג ידיה האיתנות של קרן המעסה שלי שיחררו לי שרירים בגב ובכתפיים שהיו תפוסים במשך 48 שנים. במקביל אלי, קיבל מקגייבר אף הוא עיסוי בסגנון משולב מידיו של מעסה מזן גבר. וכך, כשאנחנו נינוחים ורגועים וכשסוף סוף התחברנו והתמסרנו לקונספט השלווה והרוגע, הסתיים ביקורנו ביערות הכרמל.

היה קצר ומענג.