היום נעלה על דרך היין לכיוון שטרסבורג.
אבל קודם לכן אנחנו עוצרים בבית הקפה שלנו
בשם חובת הדיווח העיתונאית אני חייבת לטעום את עוגת היער השחור
שהייתה… לא משהו
בדרך, על כביש 31 יש עבודות בכביש, והכביש חסום. ל- GPS נעתקו המילים.
הרכב שלפנינו, רנו מגאן אדומה עם לוחית רישוי מצרפת. אני אומרת למקגייבר: סע אחריו, הוא צרפתי, בטוח יודע את הדרך לצרפת.
הצרפתי נוסע בדרכים עוקפות אבל בשלב מסוים הוא עוצר. הוא נראה מהסס.
אנחנו עוקפים אותו וממשיכים בדרכים צדדיות, עולים לבסוף על הדרך הנכונה.
תיראו מי עוקב אחרינו כל הדרך עד צרפת
ב Colmar רובע עתיק מקסים
זהו Maison pfister- בית עתיק שנבנה ב- 1537. כולם עוצרים לצלם אותו משום מה…אז שדווקא אני לא אצלם?
אנחנו ממשיכים משם לכיוון העיירה Riquewihr.
תיראו את מי פוגשים בדרך:
(מה היא עושה כאן? בטח התגעגעה אליי)
ועד שנגיע- תהנו מהדרך
תיכף מגיעים
הגענו.
מחנים את הרכב. הכפר מיועד להולכי רגל בלבד. רחובות צרים…בתי אבן עם קורות מעץ…חנויות…מסעדות והמון קונדיטוריות. הנה השלל:
והרווח שלצידו: הטייס אומר: “אמא, המקרוּנים שלך הרבה יותר טעימים”. נחת.
במסעדה אנחנו אוכלים קיש בצל בסגנון אלזס (טעים ביותר) ופיצה דקיקה דקיקה שנעשית במקום
וממשיכים לעשות עוד שטויות
כוכבות החבל הן ללא ספק החסידות
טוב….אז, תיכנסו כבר לאוטו וניסע
מגיעים אחה”צ לשטרסבורג, ושוב יורד גשם. אוף איתו.
מתחילים בכיכר קלבר שבמרכזו פסלו של ז’אן קלבר, אשר היה גנרל בצבא נפוליון. אני אוהבת גנרלים.
ועוד יותר מזה- קונדיטוריות וחנויות שוקולד:
ממשיכים לצעוד בסמטאות היפות עד קתדרלת נוטרדאם
כשמתגבר הגשם אנחנו בורחים ממנו להפלגה
בתוך ספינת הזכוכית התמונות יוצאות גרועות ממש ואני יורדת לשעה קלה מהמשמרת על המצלמה
אבל תאמינו לי שראינו הכל: את צרפת הקטנה, תאי הציפה והמבנים העתיקים.
ומה הכי אהבתי בעיר הזו- אתם שואלים?
למצוא בסופר המקומי את זה:
גאווה ישראלית!!!….
