היום אנחנו מטיילים בעיר הולדתו של שייקספיר, Stratford Upon Avon.
העיר כולה מוקדשת לזכרו של שייקספיר, שנולד כאן בשנת 1564.
כרגיל, בדרך לשם, נתנו זכות קדימה לאבירים, כחוק:
אבל לפני שנגיע לשייקספיר, אני רוצה להתייחס כאן לשני דברים (נוספים) שאני אוהבת אצל הבריטים:
בכל עיר פזורות חנויות צדקה רבות, בהן מוכרים חפצים יד שניה בפאונדים בודדים.
אפשר למצוא שם מציאות של ממש, והכסף הולך לתרומות: לאגודה למלחמה בסרטן, למחקר לאיידס, למחקר מחלות לב וכו’
מחוץ לחנויות ולמסעדות, ובכל מקום כמעט- דואגים שיהיו מונחות קערות מים לרווחת בעלי החיים:
מקסים!
אז הבה נעשה סיבוב קצר בסטרטפורד, לפני שנלך אל שייקספיר:
זוהי סטרטפורד. אפשר לראות שהבתים כאן עתיקים מאד:
את התה הראשון של היום לגמנו במקום הקסום הזה:
אני אוהבת את איך שמגישים את התה, עם הכוסות ההפוכות, עם הקומקומים האישיים או הזוגיים:
ובעיקר עם הסקונס. ולסקונס של Hobsons יש את האקס פקטור. טעימות להחריד:
בסטרטפורד הרחובות מלאים בחנויות מתוקות
בזמרים מהממים:
אף על פי שאף אחד כבר לא מתקשר יותר מטלפון ציבורי, וכמעט וכבר לא שולחים יותר דואר- שני האלמנטים האלה ימשיכו להופיע בכל מקום, ביחד או לחוד. מה שיפה פה, זה הסמל: שני אמצעי תקשורת שקישרו את האי עם שאר העולם.
עכשיו הגענו לשייקספיר. זהו הבית בו נולד:
בכניסה לבית יש תערוכה בה מוצגים המחזות שלו בכל השפות, וגם אנחנו על המפה, ובמקום מרכזי!
כבודו:
בזמן שאנחנו מסיירים בבית, שני שחקנים מציגים בחצר קטעים מרומיאו ויוליה.
רומיאו:
ויוליה עומדת בחלון:
הבית הוא אוטנטי, הכל עתיק נורא:
התקרות:
הבית מבחוץ:
רומיאו ויוליה במנוחה:
כיוון שרכשנו כרטיסים ל- 5 בתים, סרנו בהמשך לבית הארווארד, ביתו של מייסד אוניברסיטת הארווארד. זהו בית ענתיקה גם כן, וכדי לקצר את ההליכים, אספר שהוא ישן באותה מידה, רצפות העץ עקומות, הגג מקומט- אבל עומד במקום באופן מפתיע. אחרי הבית השני הבנו את הפרנציפ, וויתרנו על הביקור בשאר הבתים. החלטנו לדלג ישירות לביתה אן האתווי, אשתו של שייקספיר, שלה אותו שם כמו של השחקנית מהוליווד.
אן האתווי, נישאה לשייקספיר בגיל המופלג 26, בעוד הוא היה פעוט בן 18. כאן היא גדלה:
לצד הבית יש מטע תפוחים מקסים:
והבית עצמו:
הגינה בחצר הבית משגעת- גינה אנגלית קלאסית:
אבל גולת הכותרת היה מסלול הליכה מעגלי, שמתחיל מאחורי הבית ועובר בתוך יער ושנקרא Woodland walk:
\
פטריות מסוגים שונים גדלות שם בין העצים, סנאים מקפצים להם בין העצים והכל שקט, קסום ומהמם, וציטטות רלוונטיות מהמחזות של שייקספיר מלוות את המסלול:
אחרי שסיימנו להתלהב מכל סנאי מקפץ, יצאנו מהבית של אן, חצינו את הכביש, וישבנו לשתות תה של אחר הצהריים בבית התה שממול, בגינה:
אחרי שהם וידאו שאנחנו לבדנו לבדנו בגינה, הדגימו לנו הילדים הלבנטינים שלנו כיצד עירקים שותים תה- בניגוד לאיך ששותים האנגלים. היה רועש, אבל אני נשבעת שהיינו לבד.
על הקפה של מקגייבר התאמצו במיוחד היום:
כל כך לא רצינו ללכת משם! אחד המקומות הכי יפים לתה וקפה- בסגנון עיראקי או אנגלי.
בנסיעה בחזרה הביתה פגשנו אווזים:
ההדרן של היום מוגש בחסות המצ`יסטה. היא הכירה לי משחק משעשע עד מזעזע שמתאים לאמיצים בלבד ושטרם הכרתי.
בחנויות הממתקים מוכרים כאן את קופסת הסוכריות המפוקפקת הזו:
הסוכריות מגיעות בצבעים שונים, כל שתי סוכריות הן בנות אותו צבע.
יושבות להן שתי משתתפות אמיצות, נגיד ילדה ואמא שלה, מחליטות ביחד על צבע, נגיד כחול, וכל אחת מהמשתתפות מכניסה לפה סוכריה אחת כחולה:
הקאצ` הוא, שאחת הסוכריות היא בעלת טעם נורמאלי, ואילו השניה- בעלת טעם דוחה.
לדוגמה, אם בחרנו בסוכריה חומה- אחת תקבל סוכריה בטעם פודינג שוקולד- שזה אחלה, אבל השניה תקבל סוכריה בטעם של אוכל של כלבים. שזה בררר.
אז אחרי שטעמתי סוכריות בטעם חיתול, קיא, וביצה סרוחה- פרשתי בשיא.
להתראות מח
