בין כל הספרים שנמצאים בקוטג’ שלנו, מצאתי אתמול ספר צילומים מרהיב של הקוטסוולד. כשעלעלתי בו, נתקלתי בצילום הזה:
זהו מעגל אבנים קטן הנקרא Rollright stones ובבדיקה עם הג’יפיאס- מסתבר כי הוא שוכן 9 דקות נסיעה מאיתנו.
התכוונתי ברצינות כשאמרתי אתמול כי פיתחתי קיק חדש למעגלי אבנים
, אז אנחנו בדרכנו אליו.
זהו הכפר Bourton on the hill בדרך:
האוויר של הבוקר ערפילי וסמיך, וזה מוסיף אפקט של קסם ומסתוריות ל”רולינג סטונס”, כפי שמקגייבר מכנה את האתר הזה:
גם המעגל הזה הוא מתקופת הסטונהנג’, ויש עוד כמה וכמה מעגלים כאלו בבריטניה.
כנראה שבתקופה הניאונליתית לא היה הרבה מה לעשות חוץ מלהקים מעגלים.
האגדה על המקום מספרת כי מכשפה הפכה את המלך ואנשיו לאבנים. האבנים בלתי ניתנות לספירה, אך אם תצליחו למנות אותן 3 פעמים ברציפות ותגיעו בכל פעם לאותה התוצאה, יתממשו כל משאלותיכם!
המעגל הזה לא שימש כאתר קבורה, אך התקיימו כאן טקסים פגאניים, ונראה שגם היום נערכים כאן סוג של טקסים: מצאנו 4 זרי פרחים מסודרים מונחים במרכז המעגל. אינטרסטינג!
אחרי מעגל האבנים הקטן, אנחנו נוסעים לארמון בלנהיים: Blenheim Palace.
הארמון נבנה בין השנים 1705-1722, עבור ג’ון צ’רצ’יל, מאבותיו של ווינסטון.
(נכנסים דרך חנות המזכרות ועד שייפתח הארמון קוראים ספר ילדים חדש על הולדת הנסיך ג’ורג’)
ווינסטון צ’רצ’יל נולד בארמון הזה, וחלקו הראשון של הסיור מוקדש לו, לחייו ולפועלו.
המדריכה המקסימה שלנו דיאנה, מספרת לנו אנקדוטות מרתקות על צ’רצ’יל ועל כל השושלת שהתגוררה בארמון. דיינסטי במיטבו.
החלק המרגש ביותר מבחינתנו בתערוכה, הוא המוצג בו מאזינים לארבעה מנאומיו המפורסמים של צ’רצ’יל. עמדנו שם, הטייס ואני, והצטמררנו.
למי שלא האזין להם מעולם, אני ממש ממליצה להקשיב לנאום “דם יזע ודמעות” שנשא במאי 1940,
לנאום “This was their finest hour” שנשא בפרלמנט ב 18 ביוני 1940 ולנאום העידוד שנשא בפרלמנט ב4 ביוני 1940 ושנקרא “We shall fight on the beaches” בנאום הזה הכין צ’רצ’יל את העם הבריטי לאפשרות של פלישת גרמניה לבריטניה, תוך הבעת אמון מוחלט בנצחון. הנה השורות המצמררות שגורמות לי דמעות בעיניים:
We shall go on to the end, we shall fight in France,
we shall fight on the seas and oceans,
we shall fight with growing confidence and growing strength in the air, we shall defend our Island, whatever the cost may be,
we shall fight on the beaches,
we shall fight on the landing grounds,
we shall fight in the fields and in the streets,
we shall fight in the hills;
we shall never surrender, and even if, which I do not for a moment believe, this Island or a large part of it were subjugated and starving, then our Empire beyond the seas, armed and guarded by the British Fleet, would carry on the struggle, until, in God’s good time, the New World, with all its power and might, steps forth to the rescue and the liberation of the old.”
מקגייבר: “את אשה משונה. את האשה היחידה שבוכה מנאומים של צ’רצ’יל. מה יהיה איתך?”
כאן נולד צ’רצ’יל:
והנה כמה תמונות אווירה מהארמון:
גינת הארמון מקסימה אף היא:
ובגינה יש גם “גן סודי”:
הטייס נותן דברי סיכום: “צ’רצ’יל היה קסם של בחור. דפק נאומים: כמעט כמו ביבי…רק שביבי יותר מנוסה ממנו- היה ראש ממשלה ביותר מלחמות”
מארמון בלנהיים אנחנו נוסעים לאוקספורד.
אנחנו גוססים מרעב, ולכן בוחרים רנדומלית בפאב אנגלי, ואוכלים שם:
צילומי תדמית לאוכל (נא לשים לב לצלחות צ’רצ’יל המהממות, האוכל קצת פחות):
אבל איך שאנחנו מסיימים בפאב, ומתחילים להתגלגל לנו ברחובות אוקספורד, אני מגלה ששני מטר משם ניצבת לה המסעדה של ג’יימי אוליבר המאמי, ואנו חלפנו על פניה מבלי להצדיע.
אני אכולת רגשי אשמה ומציעה שנקיא את הפישאנד צ’יפס שזה עתה בלסנו, ונכנס לאיטלקית של ג’יימי על קיבה ריקה, אבל הצעתי לא מתקבלת.
במקום זה אנחנו מתנחמים בעוגיות שוקולד צ’יפס של בן’ס קוקיס, שנחשבות לעוגיות הכי טובות ביקום.
אנחנו מאשרים שהן הכי מעולות.
באוקספורד פזורים בנייני האוניברסיטה ההסטורית. אין פה קמפוס אחד: בנייני הקולג’ פזורים בכל העיר:
אנחנו פקדנו את הקולג’ של פרימרק, כי אנחנו בדיוק עושים דוקטורט:
אלה בכלל בדרך לפרופסורה שלהם:
מה עוד מצאנו? תיבת דואר, מתקופת המלכה ויקטוריה, תנצב”ה:
V= ויקטוריה, R= רגינה (כלומר מלכה ברומית) זוכרים?
ומה יצא לנו? התיבה הכי עתיקה שפגשנו עד כה באינגלנד.
ויקטוריה מלכה מ 1837 ועד מותה ב 1901.
לפני שבועיים המלכה אליזבט, כלומר, סבתוש, עקפה בסיבוב את המלכה ויקטוריה, ושברה שיא בתקופת מלוכה. והאנגלים כמו אנגלים, מקדישים לכך המון תשומת לב ומשאבים:
כפיים!
קט קידסטון שולטת!!!1
הגענו למסקנה כי באנגליה אין חתולי רחוב. לחתולי הרחוב שלהם קוראים ‘סנאים’:
וכמה זה מגניב להיות קבור במרכז העיר, מול חנות נעליים ומול דבנהמ’ס?
והנה BB המלך בעיתון!
בדרך חזרה הביתה, אנחנו מקשיבים לנאומי צ’רצ’יל ביו טיוב, כי אנשים משונים אנחנו.
We shall never surender!!!! המשפט החביב עלי מכל.
ועוד משהו מקסים בעיניי: זוכרים באיזה ערפל התחיל הבוקר? ככה זה נראה בשבע בערב:
שמיים פתוחים וכחולים.
תודה על ההאזנה ולהתראות מחר.
