על הבוקר הגיעה פרשת פנצ’רגייט העגומה לסיומה הטוב.
התייצבנו מוקדם בבוקר במוסך בברודווי, ובעוד המוסכניקים האדיבים מתקנים לנו את הפנצ’ר:
אנחנו עושים את סלפי הרגליים המסורתי:
וכשהצמיג מורכב בחזרה, אנחנו נפרדים מהם בצ’ירס, אוספים את הילדים, וממשיכים בדרכנו.
משהו מצחיק ששכחתי לספר- ביום הראשון שהגענו לאנגליה, גילינו לחרדתנו כי אין מכשיר להכנת קפה בקוטג’ שלנו. היו בו אמנם שלושה סוגים של תה, שני קומקומים מיוחדים לתה, אבל קפה- נאדה.
אז בלי להתבלבל בכלל, קפץ מקגייבר לסופר הקרוב לביתנו ורכש מכשיר פרקולטור שמאז נודד איתנו ברחבי אנגליה, ומכין לנו קפה כל בוקר:
מה שנקרא: אתם עם נחמד והכל, והתה שלכם אכן סבבה, אבל דירבאלק, אל תתעסקו לנו עם הקפה של הבוקר!
אז איפה היינו? יצאנו לדרך:
עוברים דרך העיירה היפה Staton:
זהירות! אבירים בדרך!
דרך Snowshill:
ודרך Bibury:
מרבית הגדרות הוצבו כאן במאות ה- 18 וה- 19, והן מורכבות מאבנים המונחות זו על זו ומבוססות באדמה וללא בטון:
ובמבט קרוב יותר:
והרעפים עשויים מאבן צפחה:
עכשיו אנחנו בדרכנו אל ה Stonehenge:
כבר מהכביש אפשר לראות אותן, וההתרגשות בשיאה:
אגב, אנחנו כבר תשעה ימים באנגליה, וזו הפעם הראשונה שאנחנו פותחים מטריות. יש גשם זרזיפי קצת מעצבן, אך זה מתקבל בהבנה:
והנה הוא הסטונהנג’ בכבודו ובשיא תפארתו:
הטייס: “זה אתר מלפני הספירה! הם עוד לא ידעו לספור כשזה הוקם”
זהו האתר האנגלי הכי אייקוני.
נבנה בתקופה הניאונליתית, לפני כחמשת אלפים שנה.
קסמו הגדול של המקום, הוא המסתוריות שלו.
כי עד היום לא ברור לגמרי כיצד הצליחו בוני הסטונהנג’ להביא את האבנים לכאן ולמה הוא שימש.
יש תאימות מלאה לכיוון זריחת השמש באמצע הקיץ ולכיוון שקיעתה באמצע החורף, כך שאולי שימש כאתר טקסי. אולי שימש כמצפה כוכבים- בשל מיקומן של האבנים בנקודות הקשורות ליום הארוך ביותר והקצר ביותר בשנה. ידוע היום שהאתר שימש כמקום קבורה ושכנראה שימש כמקום לטקסים דתיים- פולחניים.
כזכור, אני שייכת לאסכולה של נשים המאמינות כי אם מתקרבים לאבנים האלה בתקופה מסויימת בשנה, אפשר להישאב מאתיים שנה אחורה, להתאהב באציל סקוטי ג’ינג’י שבא להצילך, להתחתן איתו, ללדת לו בת ולשוב למאה העשרים ואז לשוב אליו אחרי 20 שנה
.
מישהי התלהבה מהמקום עד כדי כך, שצילמה אותו מכל זווית אפשרית.
בתערוכה מוצג שלד של אדם ניאונליטי שנמצא במקום.
כפי שניתן לראות, ביורן אולבאוס מאבבא, היה קיים עוד בתקופה הניאונליטית:
כתוב על המנוח, כי הוא נקבר לפני 5000 שנה, גובהו היה 172 ס”מ, משקלו 70 ק”ג, היה בעל דומיננטיות ימנית, בדיקת שיניו מראה כי הוא נולד 100 ק”מ מכאן ושהוא נדד הרבה בילדותו. אין סימני מחלה על העצמות, אך הוא סבל מפציעה ברגל ימין.
פייר? נראה שהיו גברים די שווים בתקופה הניאונליטית הזו:
הנה חברו. לא היה כתוב עליו הרבה, אך ניתן לראות שהיה ספונטני וזורם:
השם יקום דמו.
במבנים דומים לאלו, התגוררו בוני הסטונהנג’. שאגב, נבנה בשלבים, שהתפרסו על פני 1500 שנה.
אתר מהמם, שהשאיר עלינו המון רושם.
מעגלי אבנים הם הקיק החדש שלי.
בדרך חזרה, בערב, פתאום יצאה לה השמש. כולנו ביחד פוצחים בטרוניה: “יופי, עכשיו נזכרת לבוא?!”
בדרך גם עצרנו לקנות לחם, מים ולפטופ, כיוון שהלפטופ הישן שלי הוא עוד מהתקופה הניאונליתית, ודווקא עכשיו התחיל לעשות קולות של עייף. כך שהפוסט הזה הוא פוסט הבכורה שלו:
נאחל לו בהצלחה.
כמו כן בבית שלנו, התבשל היום שוב מרק, אך הפעם על התנור החתיך:
בשלושה סירים, יען כי אין סיר אחד גדול כאן.
חתימה טובה לכולם וצ’ירס!
