טיול בסקוטלנד בעקבות נכרייה, לא יהיה שלם ללא ביקור בקולודן.
הנסיעה לקולודן, אשר בהיילנדס, אמורה לארוך שעתיים וחצי מהמקום בו אנחנו נמצאים. בפועל לקח לנו 5 שעות כולל עצירות קפה- תה- אוכל- פיפי- קניות בדרך.
תחנת הביניים המרכזית היתה בעיירה המתוקה אביאמור. התארחנו כאן לפני 7 שנים, והיום החלטנו לעשות טיול שורשים קצר ולהיזכר בטיול ההוא. כשהתארחנו כאן לפני 7 שנים הרחוב הראשי של העיירה, עם החנויות המתוקות שלה היה הבילוי המרכזי שלנו.
שעשע אותנו לגלות שכל החנויות עומדות בדיוק באותו מקום ומוכרות בדיוק את אותם דברים כמו לפני 7 שנים. כלום לא השתנה, וככל הנראה שגם לא ישתנה. אפילו אותו בית קפה שלגמנו בו תה בו לפני 7 שנים נראה אותו דבר.
הילדים משוטטים ומתבדחים בינהם. הם מצביעים על החנויות והבתים ואומרים: “כאן גדלתי”…כמו במערכון של שאולי.
באביאמור יש תחנת רכבת- עוברת פה רכבת הקיטור של הארי פוטר
אני רוצה לראות את הסרט הזה:
קולודן:
רקע הסטורי קטן, לכל מי שאין דוקטורט בנכרייה:
במאה ה 17, הומלך ג’יימס השני למלך בריטניה המאוחדת. אולם לאחר שהומלך, התברר לאנגלים כי ג’יימס היה קתולי, דבר שעמד בניגוד מוחלט לנטייה הפרוטסטנטית האנגלית. המלך ג’יימס מבית סטיוארט הודח ובמקומו הומלך ג’ורג’ הראשון מבית הנובר. ג’ורג’ היה נסיך גרמני בעל קשרי דם לבית המלוכה האנגלי. הדחתו של המלך ג’יימס גרמה להתמרמרות רבה בקרב הסקוטים הקתולים. אזור ההיילנדס, שנשלט בידי ראשי השבטים, תמך בגלוי בבית סטיוארט. הם נקראו יעקוביטים על שם המלך ג’יימס=יעקב.
בשנת 1745 החליט הנסיך צ’ארלס, שכונה בוני פרינס צ’רלי, נכדו של המלך ג’יימס המודח- לרשת את הכתר האנגלי. הוא זכה לתמיכת אנשי ההיילנדס הסקוטים אשר התנגדו כל השנים האלה לשלטון האנגלי. בין התושבים הסקוטים לאנשי המשמר האנגלי היו עימותים רבים שהגיעו לשיאם ב 16 באפריל 1746.
בקרב שנערך בביצות של קולודן הכריעו לבסוף האנגלים את הסקוטים. 1250 חיילים יעקוביטים מצאו את מותם בקרב הקצר, ובסיום הקרב 450 השבויים והפצועים הסקוטים הוצאו להורג.
קרב קולודן הסתיים בתבוסה מוחצת לכוחות הסקוטים, אך הוא בעיקר נתן מכה גדולה לנפש הלאומית הסקוטית. לאחר הקרב נערך מסע טרור שניסה לחסל כל התנגדות למרד. השלטון האנגלי התיר את תושבי ההיילנדס בחורבות, אסר על הסקוטים להפגין סממנים סקוטים ובין היתר נאסר הלבוש של החצאית הסקוטית.
הביקור בקולודן מתחיל בסיור במוזיאון. המוזיאון מספר את הרקע לקרב ומפרט את הקרב עצמו. הופתעתי לגלות שהסיפור מוצג בצורה נייטרלית, ללא נקיטת עמדה לכאן או לכאן ולבטח בלי כל המטענים הרגשיים שאנחנו פיתחנו בעקבות הספר. יש כאן רק תיעוד היסטורי יבש, בלי להתמסכן ובלי להתחשבן. באחת הפינות של המוזיאון הציג לנו המדריך, כשהוא לבוש במדים אנגליים, סטייל ג’ק רנדל- מבחר חפצים אישיים אוטנטים שהיו בשימוש החיילים האנגליים באותה תקופה. בין היתר-מימייה, מכשיר מיוחד לצחצוח הכפתורים במעיל, מכשיר מיוחד לסלסול הפיאות, כלי גילוח וצחצוח, קלפים, קוביות משחק ועוד. היה מרתק לשמוע ממנו את ההסברים על כל חפץ.
אחרי התצוגה, יוצאים לשדה הקרב עצמו. בקצה השדה עומד הבית הזה:
זהו הבית שאליו הועברו הפצועים הסקוטים שלמחרת הוצאו להורג בירייה.
לכאן הובא ג’יימי שלנו לפי הסיפור, ובו לשמחתנו הגדולה לא ירו.
שדה הקרב הוא למעשה קבר אחים גדול, שבו קבורים רבים מהלוחמים- האנגלים והסקוטים.
ברחבי השדה פזורות אבני זכרון המציינות את שמות השבטים הסקוטים שהשתתפו בקרב.
אני חושבת שהאבן של פרייזר היא המצולמת ביותר
בחנות המוזיאון יש פינה מיוחדת שמוקדשת לנכרייה. כמובן שרכשתי מגוון פריטים כגון קערה עם הטבעה של ג’יימי וקלייר ועוד מיני פריטים מקסימים שלא קשורים לנכרייה.
5 דקות נסיעה מקולודן יש מתחם של שלושה מעגלי אבנים הנקרא Clava cairns.
המתחם המיוחד הזה, מתוארך מלפני 4000 שנה, והוא בעצם אתר קבורה
יש שם כמה אבנים עומדות, וכמו שניתן לראות- השתעשענו לנו
ניסינ לעבור וחזרנו בדיוק לרביעי באוקטובר 2017.
וכאן מקגייבר מאובזר בכוס הקפה שלו, ומלוהק לתפקיד ג’יימי פרייזר
יש שם אבן אחת מפוצלת שעומדת בדיוק בתיאור שנתנה דיאנה בספר:
“אל תגעי, אמא!” צעקו לי הילדים.
בכל זאת, לא התאפקתי:
למזלי הרב לא עברתי. אני על המאה ה 21 לא מוותרת. בלי האינטרנט חיי אינם היו חיים.
הארי פוטר, אייכה?
משם נסענו לעיר הגדולה אינוורנס
ושם, איך שלא תסובבו את זה- פרייזר בכל מקום:
אבל לתמונה הזו אני מבקשת שתקדישו קצת יותר מחשבה.
גדול, לא? 🙂
קרע אותו, פרייזר.
וזוכרים מה אומר הצבע הכחול של הטבעת?
שעדיין מאד שמח פה בסקוטלנד.
מקסים
המקום מקסים.
סיפורי הקרב לא…
מרתקת! כרגיל…
יו, איך בא לעשות מסעות כאלו!
האם הטבעת החליפה צבעה באחד הימים או באחת השעות? או כששבתם לארץ? 😉
שצבע האבן יהיה תמיד כחול, חתיכת התמכרות סידרת לך.