כשיצאנו היום בבוקר לכיוון גלנקו, התפעלנו בפעם המליון מהכבשים והפרות שתקועות פה בכל חור. בגלל שזו היתה שעה מוקדמת יחסית, הפתעתי פרה אחת בשעת מעשה:
אחותה הגדולה מיד ניגשה אלי וכעסה על השיימינג שאני עושה לה.
טוב, סליחה גברת, טעיתי!
הבית שלנו שוכן ממש על גדות אגם טאי.
שעה וחצי נסיעה וכמה עצירות בדרך ואנחנו בעמק גלנקו.
כשנוסעים בעמק גלנקו, העוצמה של הטבע הפראי מהממת אותך:
בעמק גלנקו התרחש אחד הארועים העגומים ביותר בהסטוריה הסקוטית: בשנת 1692 איחר שבט מקדונלד להישבע אמונים למלך אנגליה. שבט קמפבל, החליט להתנקם במקדונלד על ההתמהמהות. בינואר 1692 הגיעו אנשי קמפבל להתארח אצל שבט מקדונלד. הם התארחו אצלם 3 ימים ולילות: אכלו, שתו וישנו איתם ואז בלילה השלישי הם טבחו אותם בשנתם ושרפו את בתיהם. 38 אנשים מתו בטבח הזה. הנשים והילדים ברחו בקור העז והסתתרו בתוך עמק חבוי בואדי וכך הן ניצלו.
בפעם הבאה שבאים להתנחל אצלכם שבט שלם בבית לשלושה ימים תחשבו פעמיים אם זה כדאי.
בחוץ שורר קור של 9 מעלות. אז הנוהל הוא שבכל פעם שיש מפרץ חנייה- מקגייבר עוצר לי, אני יוצאת לצלם בעוד שכל יושבי האוטו נשארים לשבת במכונית החמימה. חוג מיטיבי לכת המשפחה שלי.
המשפחה המיטיבת לכת מגיעה ל Glencoe lochan trails.
יש שם שלושה מסלולי הליכה המסומנים באדום, צהוב ושחור. אנחנו בוחרים במסלול האדום, הקל כמובן- אין צורך לשאול. זהו מסלול הליכה קליל ונעים סביב האגם. מלווה אותנו טפטוף גשם סקוטי נעים ומרענן שלמדנו מאד לחבב.
המסלול מהמם ביופיו. הוא עובר בשביל סלול ומסודר ויש סביבו צמחייה ירוקה, אגם וברווזים. ותכלס, מה צריך יותר מזה הבנאדם?
משם נוסעים משם לכיוון העיירה פורט ויליאם.
ברחוב הראשי של פורט ויליאם יש בין כל החנויות- כמה חנויות צדקה שאני מתה עליהן. כל חנות מתופעלת ע”י פנסיונרים מתנדבים וההכנסות של החנות נתרמות לארגון שאותו הם מייצגים.
הסחורה הנמכרת בחנויות האלה היא יד שניה ואם נוברים טוב, אפשר למצוא מציאות במחירים מצחיקים. יש לנו בדיוק שעה להיות פה, אז אנחנו מתפצלים. אני מרגישה כמו בתכנית של ה BBC פריים- עוברת באטרף מחנות לחנות. פתאום אני פוגשת ברחוב את מקגייבר והוא שואל אותי ברצינות: “נו, איך הולך לך?”
“אני בהשתדלות” אני עונה לו ואנחנו צוחקים.
אני אוהבת את זה שהשטיחים מקיר לקיר בכל מקום פה הם בדוגמה סקוטית משובצת.
זמננו תם בפורט ויליאם ואנחנו ממהרים להגיע ל Glenfinnan viduct.
בחנייה יש מתקן להאכלת ציפורים תלוי על עץ, כמו בכל מקום פה.
בשעה 15:00, רכבת הקיטור שמככבת בהארי פוטר, אמורה לעבור כאן על הגשר, ואנחנו מוצאים עמדת תצפית טובה לצילומים כבר בעשרה לשלוש
לאט לאט עוד אנשים מצטרפים
בשעה 15:00 מופיעה קשת מרהיבה מושלמת בדיוק מעל הגשר
היא נשארת בשמיים כמה דקות ארוכות, אבל הרכבת מתמהמהת להגיע. מישהו אומר שהיא צריכה לעבור פה רק ב 15:15.
כולם מוכנים בהתרגשות עם המצלמה ביד
עוד לא באה…
ואז פתאום נשמע שיקשוק וצפירה- והרכבת עוברת על הגשר כמו בסרט! זה מרגש!
כשהיא מסיימת לעבור מתפזרת מסיבת העיתונאים הקטנה
אבל כמה טיפשים אנחנו מרגישים כשאנחנו מבינים שלא עמדנו במקום הנכון???
רק כשאנחנו הולכים לכיוון האוטו, אנחנו מבחינים בשלט שמכוון לעמדת התצפית הגבוהה, ממנה יורדים עכשיו עשרות תיירים קצת יותר חכמים מאיתנו.
אז אנחנו עולים לראות מה הפסדנו…
ובכן לא ביג דיל, אבל מאכזב קלות…
מרחוק רואים גם את הפסל של בוני פרינס צ’רלי.
בחנות המזכרות יש פינת אווטלנדר, וזה נפלא…
כי כשהייתי בקולודן בדיוק נגמרו להם הספלים מהמלאי, ופה יש!
כמו כן יש שם תערוכה קטנה שמשחזרת את המרד היעקוביטי עם דגש על הנסיך צ’ארלי
“מה הסיפור של בוני פרינס צ’ארלי” אני שואלת את הטייס “כל כך לא מובנת לי ההערצה אליו כאן. הוא הרי הוביל אותם למפלה, אחר כך עוד התחפש לאישה וככה הוא ברח כמו נמושה”
“תכלס” עונה לי הטייס “הוא כמו אהוד ברק. גם אותו יש אנשים שמעריצים למרות שהוא רק עשה בלגן, התחפש פעם לאישה ולבסוף גם הוא ברח כמו נמושה”
תכלס.
כדי להגיע למוניומנט יש כביש קטנטן שצריך לחצות אותו. השלט קצת מצחיק.
והנה עוד קשת אחת
בחזרה הביתה מלוות אותנו עוד הרבה קשתות. סקוטלנד היא ארץ הקשתות.
ולסיום הפוסט אני רוצה לקנח עם שיר שאני מאד אוהבת ושמדבר כעת ללבי- שירו של המשורר הסקוטי רוברט ברנס:
.My heart’s in the Highlands
- ,Farewell to the Highlands, farewell to the North
The birth-place of Valour, the country of Worth
,Wherever I wander, wherever I rove
.The hills of the Highlands for ever I love - My heart’s in the Highlands, my heart is not here
,My heart’s in the Highlands, a-chasing the deer
,Chasing the wild-deer, and following the roe
.My heart’s in the Highlands, wherever I go - Farewell to the mountains, high-cover’d with snow
Farewell to the straths and green vallies below
,Farewell to the forests and wild-hanging woods
Farewell to the torrents and loud-pouring floods
.My heart’s in the Highlands
וואו איילת!! השארת אותי חסרת נשימה
לנוכח המראות עוצרי הנשימה!!
בנוסף לקשתות שאני מתה עליהן!
איזה כיף לך!!
תמשיכי להינות…
אז כמו תמיד זה פוסט כיפי מאד, עם צילומים מצויינים של פרותקל’אך וכבשיםקל’אך, וקשתות. אני ירוקה מקנאה למראה הירוק שלהם. מאד אהבתי את השיר שצירפת. אתם משפחה כלבבי.
תמונות מדהימות
תמונות מהממות אחת אחת.
הצחקתם עם ההשוואה בין הנסיך טירלאך לאהוד ברק.
וסליחה על הבורות – הגעתם עד העיירה פורט וויליאם ולא ביקרתם במבצר? (או שהוא לא שם?)
הנופים בהחלט מדהימים. הקשת מהממת במיוחד.
ומאוד אהבתי את ההשוואה בין בוני פרינס צ’ארלי ואהוד ברק 🙂
איזה תמונות מעלפות!!!!
לגבי הקשתות. למעשה ישראל היא בדיוק כמו סקוטלנד. הרי צריך גשם וקרן שמש כדי שתהיה קשת. בסקוטלנד יש גשם תמיד, מוכן ומזומן למצב שהוא תופיע קרן שמש.
אותו דבר אצלינו. יש שמש תמיד, ממתינה בדיוק לטיפת גשם מזדמנת 😉