את הבוקר התחלנו, נא לא לגחך- במכבסה השכונתית. בשעה מוקדמת קמנו, השארנו את הילדים לישון וצעדנו עם הכביסה המלוכלכת שלנו עד לקצה הרחוב. שמנו כביסה והלכנו לשתות קפה. (האמת, הקפה פה די מגעיל. אין על ארומה!)
בבולונז’רי השכונתית כבר מכירים אותנו “בונז’ור מאדאם” היא מברכת אותי. אנחנו רוכשים את אבות המזון: באגטים וקרואסונים וגם תוספי מזון: מקרונים צבעוניים יפהפיים.
המצ’יסטה ביקשה גם ביצת קינדר- כי יש פה ביצי קינדר מהדור הישן שכבר אין בארץ…
ובתוכו היא מגלה הפתעת ברבאבא! יאפ!
בדרך לגני הטיולרי הילדים מנשנשים את המקרונים.
אני: נו, איך המקרונים?
המצ’יסטה: אה…בסדר….
אני: מה בסדר? כל אחד עולה יורו!
המצ’יסטה: אה…! הם טעימים מאד!
הגענו לגני טיולרי ומיד הטייס התלונן על…רעב קשה. התיישבנו לשתות קפה (שוב, לא טעים פה הקפה!) והוא נצמד לתפריט הקבוע שלו: קרואסון.
בגני טיולרי אנשים עושים טאי צ’י, רצים, ויש כאלה שמתחבקים עם פסלים ומצטלמים איתם.
עוד קצת מגני טיולרי לפני שנמשיך הלאה…
הגנים נמצאים בין ככר קונקורד לבין הלובר
אני עדיין מתלהבת מכך ששער הנצחון הקטן עומד בקו אחד ישר עם האובליסק ועם שער הנצחון הגדול. תכנון ענק!
בקרוסל דה לובר יש חנויות יפהפיות.
משם אנחנו יוצאים לרחוב ריבולי שופע החנויות ולפתע המצ’יסטה מזדעקת! היא מגלה סניף של רשת Clair’s.
הילדה מאושרת
היא נכנסת פנימה, מבצעת רכישות יפות,
ואחר כך פורסת את הקניות במק. הקרוב, מצלמת ומעלה סטטוס בפייסבוק על מנת שכל חברותיה היושבות בציון יוכלו להשתתף בחגיגה.
ואם אנחנו במוד של קניות, אז משם נסענו לשדרות מונמרטר. יש שם פאסג’ים מקורים ובהם חנויות יפהפיות!
בפסאג’ ז’ופורני גולת הכותרת היא חנות למיניאטורות!
משם נסענו במטרו לכיוון המונמרטר. אין דרך אחרת להגיע לשם חוץ מלעבור דרך עזה.
אין מנוס. אבל העלייה בפוניקולור מעבירה אותנו למימד זמן אחר.
כנסיית הסקר-קר.
כו-לם אוהבים לשבת על המדרגות, לצפות על העיר, לצלם ולהצטלם.
אנחנו משוטטים בכיכר טרטר, שם יושבים המון ציירי רחוב ומציירים.
התחנה הבאה שלנו בתכנית האומנותית להיום היא הלובר.
אנחנו יושבים ליד הפירמידות וממתינים עם ההמונים לשעה 18:00, כי בימי שישי בשעה 18:00 הכניסה למוזיאון מוזלת. פונקט על השעון ב- 18:00 נוהרים כולם פנימה.
הרגליים שלנו כבר די מפורקות אבל חייבים חייבים חייבים לראות את “החירות מובילה את העם” של דלקרואה
את “רפסודת המדוזה” של ג’ריקו
הכתרת נפוליאון של ל. דוד
פסל הנצחון בעל הכנפיים
וכשנכנסים לחדר של המונה ליזה, רואים את המראה הזה:
המונה ליזה מתבוננת בשקט מעבר לזכוכית ומחייכת.
האגדה מספרת שבימי מלחמת העולם השנייה הועבר שם הקוד: “המונה ליזה עדיין מחייכת” כדי להפיח תקווה באנשי המחתרת.
אני תמיד אוהבת לראות מומיות. זה כאילו שהאיש הזה עבר במנהרת הזמן והגיע עד אלינו. אני מפנטזת על שכיבה ומנוחה והאמת, מוכנה להתחלף איתו ברגע זה.
אנחנו אוהבים למצוא את פתחי המיזוג ברצפה, נעמדים עליהם ומצננים את הרגליים.
המצ’יסטה מנסה לפענח את כתב החרתומים
לפתע נשמעת שריקה חזקה בלובר. 4 שוטרים ממהרים למקום, ומגיעים למשפחה שבאמצע הלובר בחרה לעשות פיקניק! השוטרים היו נחרצים, המשפחה היתה ווכחנית והם כמובן חטפו דו”ח. ואגב, המשפחה לא היתה ישראלית, למקרה שתהיתם…
במירוץ אחר המוצגים התפלאנו לגלות ש”רוקמת התחרה” של ורמיר הוא ציור קטנטן.
המוצג היפה ביותר בלובר לדעתי הוא הלובר עצמו. אין מילים לתאר את היופי.
ע”פ הילדים שלי, המוצג הכי יפה במוזיאון הוא זה:
הגענו ל”סטו” בזחילה. הילדים שלי חטפו את שוק חייהם כשראו אותי מזנקת למיטה ככה כפי שאני…בלי לחלוץ נעליים אפילו!
ככה זה כשמנסים לבלוע הכל בבת אחת…
ולסיום חידה.
מי יודע מה זה ומאיפה בדיוק זה צולם?
(צולם ע”י המצ’יסטה)
