את הבוקר אנחנו מקדישים לסגרדה פמיליה. בגלל שזהו אתר התיירות הכי פופולארי בעיר, הזמנו כרטיסים מראש לשעה 10. כדי להעביר את הזמן בסבבה עד הכניסה, החלטנו לצעוד אל הכנסייה ברגל, מרחק של כ 2 ק”מ מהמלון שלנו.
בדרך אנחנו מתפעלים מהבניינים שבדרך:
:
ומהנחישות של הקטאלונים במאבקם:
בדרך אף שתינו את הקפוצ’ינו הרצ”ב:
והנה הסגרדה פמיליה מולנו. המנופים והפיגומים מחרבים את התמונה של היצירה שאיננה נגמרת.
רבאק, תסיימו לבנות כבר את הדבר הזה!
גאודי מת כאשר נדרס על ידי חשמלית, כשהיה בעיצומה של הבנייה. בשל הבגדים המרושלים שלבש, סירב נהג מונית להעבירו לבית חולים כי סבר שהוא הומלס. הוא נפטר מפצעיו ובלוויה שלו השתתפו אלפי אנשים שעמדו בתור באורך ארבעה ק”מ כדי לחלוף על ארונו שהוצב בסגרדה פמיליה.
הזהירו אותנו שבשיא עונת התיירות משתרך כאן התור לרכישת הכרטיסים לאורך קילומטר. ומכיוון שאנחנו מעט היסטריוניים, הצטיידנו בכרטיסים מראש שמתוזמנים לשעה 10. כשהגענו- הופתענו לגלות שאין כלל תור, לא לרכישת הכרטיסים וגם לא לכניסה. אני ממש עליתי פה על סטארטאפ! כדאי להגיע לברצלונה ב- off season.
השעה כעת היא 9, ומשום מה השומר בכניסה מתעקש לא להכניס אותנו לפני שעת הכניסה המודפסת בכרטיס, אז כדי להעביר את הבאסה בסבבה אנחנו נכנסים לחנות המוזיאון.
מתה על חנויות מוזיאון.
המציאה שלי כאן היא הקריפטוגרמה של הסגארדה: זהו סמל נוצרי פופולארי. מדובר בריבוע קטן המכיל 16 מספרים שמכל כיוון אפשרי צרוף המספרים שיתקבל הוא 33: גילו של ישו בעת צליבתו. יש 310 שילובים שונים.
קניתי אחד מיניאטורי כי אני חושבת שזה מדליק.
אז אחרי שחרשנו על חנות המוזיאון נכנסנו לסגרדה פמיליה, והיא באמת מהממת מבפנים כמו שמתארים אותה, והיא מעוצבת ע”פ המוטו העיצובי החביב עלי: “כל המרבה הרי זה משובח”, ו”כל המוסיף=משביח”
אני: אם למשל הייתי מתחתנת עם גאודי, כל החלונות שלי בבית היו ויטראז’ים!
מקגייבר: מה הבעיה? אני גם יכול לעשות לך ויטראז’ים!
אני: לא. אני רוצה את של גאודי.
היה מהממוש.
משם נסענו ל”אתר חובה” נוסף, כפי שהגדירו אותו במדריכי הספרים וכפי שחלק מהחונכות שלי אמרו לי שאני חייבת חייבת.
אנחנו בדרך לגבעת מונז’ואיק, וכדי להגיע אליה עלינו לנסוע קודם במטרו.
יש כמה אלמנטים במטרו של ברצלונה, שהם טובים יותר ואף עולים על הטיוב אצלנו בלונדון, למרבה ההפתעה:
יש בו תצוגה דיגיטלית של הדרך:
הקרון מרווח יותר:
וכאן לא אוכלים לך את הראש ברמקולים עם mind the gap, פשוט כי אין gap.
יופי של מטרו, באמת. וגם הרבה יותר זול: אם רוכשים כרטיסיה של 10 נסיעות- כל נסיעה עולה יורו.
משם אנחנו עולים על הפוניקולור
ומגיעים לגבעה, אך לאמצע הדרך. כדי להמשיך להעפיל, עלינו לעלות על הרכבל, שלהפתעתנו הוא כעת בשיפוצים, אפרופו מנפלאות ה off season:
ולכן אנחנו עולים על אוטובוס שמוריד אותנו בפתח המבצר.
כדי לראות את הנוף הפנורמי, אנחנו מחליטים להקיף את המבצר בצעידה רגלית.
מתצפתים על הנמל העצום של ברצלונה:
וממשיכים ללכת וללכת וללכת וללכת וללכת וללכת וללכת…. גררר!
לפתע פתאום היינו כל כך צמאים, וקיווינו למצוא איזו מסעדה, או קפיטריה, או קיוסק, או ברזייה, או נחל או באר- אבל נאדה. אנחנו צועדים וצועדים… ו…פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו צועדים למטה במורד ההר, רגלית מבלי שתיכננו זאת, צמאים ורעבים ואפופי תחושת קליפהנגר.
הרגשנו שזוהי היתה עלייה לצורך ירידה שלא לצורך:
“מה עוד ההר הזה יודע לעשות?” פתחתי באכזבה לבדוק בספר. אז יש במורד הדרך את פואבלו אספניול, אבל שם סייגה מוכרת הכרטיסים ואמרה שמרבית המתקנים סגורים כי זה… off season כמובן!!! אז החלטנו לוותר.
ומזרקת הקסמים אף היא סגורה לרגל שיפוצים…
חלפנו על האצטדיון האולימפי.
ולבסוף, רעבים, צמאים ועייפים ראינו באופק את כיכר אספניול
ומול הכיכר התנוסס קניון ארנה, שהציע לנו סיוע הומניטרי בדיוק ברגעים קשים אלו:
קומת הגג של הקניון שופעת במסעדות מצויינות, ויש משם גם תצפית נהדרת
במסעדה שלנו הזמנו את הטאפאס שזכה לציון הגבוה ביותר עד כה בטיול הזה, כיכבו הארטישוק המטוגן (פינה שמאלית) וכדורי בשר (מרכז):
ואת הסנגרייה שם הם מגישים בכוס בגודל של דלי.
מקניון ארנה המשכנו דרך המטרו לקניון Diagonal mar,
שהוא גדול מאד אבל השילוב של העייפות, פלוס של הסנגרייה מהאייטם הקודם פלוס של מראה הבגדים המושלכים על הריצפה בפריימרק פלוס של גודש החנויות עשו לשנינו הצפה חושית.
עצרנו בסטרבקס כדי להעלות את רמות הסוכר בדם באמצעות פרטוצ’ינו אבל אז החלטנו פה אחד לסיים עם הקניון וללכת לנוח מעמל יומנו במלון.
(וגם החלפתי את שם הקפה שלי מג’יין- לקלייר)
היה יום מהמם, אם נשמיט פרטים.
מה זה ה- Mind the gap????
כשתהיי בלונדון תביני…
הצילומים מדהימים, והקצב מרשים! מחכה להמשך יומני ברצלונה!
בהחלט נראה יום מהמם (אם משמיטים פרטים…)
עוד הבדל בין הטיוב בברצלונה ללונדון הוא שבברצלונה יש לא מעט כייסים. אבל אולי לא ב- off season
אין ספק שהחוויות שעברתם היום (כולל הפרטים המושמטים) – היה שווה! אבל ממש שווה!! רשומה מדהימה – ובמיוחד הצילומים מהארמון של גאודי . (אנחנו היינו שם כאשר המבנה [עאלעק מבנה] – היה רק קטע ממה שרואים היום . צורת ‘הטיפות’ של הבניה, המגדלים הפתחים והפסלים … ברור שגאודי לא בנה במו ידיו את רוב העבודה – בגלל שנהרג (איזה חוצפן!) – אבל הוא זכה שממשיכי דרכו – כל הסטודנטים לאמנות – עד עצם היום הזה … מקפידים להמשיך ולבנות על פי רוחו , על פי השרטוטים שהשאיר ומה שלא- הם עובדים תוך כדי הערצה למקור. הצילומים שלך משגעים! אני מתמוגגת כי הרי ראיתי רק קמצוץ ממה שיש כיום. – אנחנו אפילו לא דרכנו בשטח שהיה סגור בגדר סביב הבנייה – אלא רק בהקפה מסביב ומבט למעלה , לא ויטרז’ים ולא אורות – רק הפתחים בחלקם.