יומני הולנד- פרק חמישי
היום אנחנו מטיילים באוטרכט.
אוטרכט היא עיר מקסימה ועתיקה ותעלת מים חוצה אותה. גם הקמפוס של אוניברסיטת אוטרכט נמצא בה, ולכן היא שוקקת ומלאת חיים.
יש בה גם אלפי זוגות אופניים. ובהולנד, רוכבי האופניים הם בראש שרשרת המזון התחבורתית. ואילו אנחנו הולכי הרגל האחרונים בפירמידה עושים מאמצים כבירים היום לא להידרס.
\
תוך כדי המאמץ לא להידרס, אנחנו מתפעלים מהיופי של האופניים ומהחן שנוצר מהגודש. הבה התפעלו עמי:
מיפי הארנבת היא דמות מצוירת הולנדית שיצר דיק ברונה.
היא דמות מיתולוגית פה בהולנד, ואפילו מופיעה ברמזור להולכי הרגל, בסמוך למוזיאון של דיק ברונה:
\
מקסים.
והנה עוד מיתולוגיה הולנדית. כבר ציינתי כמה שאנחנו אוהבים את הרשת הזו? אנחנו מדמיינים את מנהל הבנק שלנו מגלגל עיניים בכל פעם שקופץ לו החיוב היומי מ HEMA.
ויש עוד מלא חנויות מיוחדות יפהפיות כאן, מה שמצריך מאיתנו לחזור באמצע הטיול לאוטו ולפרוק סחורה:
ולבסוף אנחנו מגיעים למוזיאון תיבות הנגינה:
אנחנו מצטרפים לסיור מודרך, בו מציגה המדריכה שלנו תיבות נגינה עתיקות מהממות
והמצ’יסטה ואני מאד מתרשמות מכך שריצוף הרחוב הוא למעשה שטיח מקיר לקיר עם הדפס של לבנים, והדפס של פתח ניקוז:
הנה הדגמה של תיבת נגינה שצילמתי:
אחרי המוזיאון אנחנו ממשיכים לשוטט, ומישהו במשפחה, ואני לא אנקוב בשמות- מציע שנלך לאכול בקנטקי פרייד צ'יקן.לול תרנגולות מטוגנות אחר כך, אנחנו נשבעים שלעולם לא עוד. אנחנו ממשיכים להתגלגל לנו ברחובות.
בעיר יש כנסיה מפורסמת עם מגדל גבוה, שניתן לטפס למרומיו ולהשקיף על העיר מלמעלה. בהנחה שלא חיסלתם שמונים קילו תרנגולות מטוגנות, השם יקום דמן.
מרחוק אני מזהה בכיכר המרכזית שממול לג’נסקרק עומד לו פסל קטן של אנה פרנק כמו זה שבאמסטרדם:
מסתבר שהפסל הזה מוצב פה מאז 1960, נתרם מידי הפסל ההולנדי פיטר הונט והוא אומץ ע”י בית הספר היסודי במקום והתלמידים שומרים עליו.
בשש בדיוק נסגרות כל החנויות והרחובות מתחילים להתרוקן בבת אחת.
בבית בערב, בשעת כתיבת פוסט זה, מול האח המבוערת:
אני צופה במקביל בטלויזיה, בפרק של “פולדארק” שלא משודרת בארץ ושכתבתי עליה כאן.
פולדארק זו האחות הקטנה והקצת פחות סקסית של “נכריה”, לרוס פולדארק יש הרבה מה ללמוד מג’יימי פרייזר, אבל גם זה משהו.
אין על ההולנד הזו.
