יומני הולנד- פרק רביעי

אנחנו יוצאים בבוקר ממש ממש מוקדם, עוד לפני שהשמש זורחת פה, בשעה 7:15. נוסעים לכיוון האי טסל.

האי טסל הוא שמורת טבע מדהימה שנמצאת באזור הצפוני של הולנד במחוז פריזלנד.

בדרך אנחנו רואים פה ושם תחנות רוח מסורתיות:

.

ומלא מלא טורבינות עצומות, שהן התחנות רוח המודרניות:

אל האי טסל מגיעים בעזרת מעבורת שיוצאת מהעיר דן הלדר. כשעוברים בדן הלדר חולפים על פני מוזיאון ימי שבכניסה שלו מוצבת צוללת!

אנחנו מגיעים למעבורת בדיוק ברגע שסגרו את השער, ויושבים להמתין חצי שעה באוטו עד המעבורת הבאה. עבור ישראלים ילידים שכמונו, זו חוויה מיוחדת.

כשהמעבורת מגיעה, המכוניות נכנסות לתוכה זוגות זוגות, סטייל תיבת נח.

מחנים את המכונית בבטן המעבורת ועולים לשבת בסיפון העליון המחומם

בהתחלה זה מרגיש קצת כמו בפתיח של “טיטניק”:

.

אבל תוך 20 דקות אנחנו מגיעים אל האי, נכנסים לאוטו ונוסעים

אני: לא ירוק פה כמו באוסטריה…

המצ’יסטה: כן, ההולנדים קצת מחפפים.

המצ’יסטה: זה אי זה? ציפיתי לעצי קוקוס ודקל!

הטייס: את גזענית איים. לא בכל אי יש עצי קוקוס!

.

יש 9 מעלות בחוץ וקור מקפיא…ולראייה, הנה מוצג מס’ 1- אני:

.

.

.

מאד יפה מצד תושבי האי טסל : הקימו שם מוניומנט מיוחד לציון שנת הולדתי. גם אני נוסדתי בשנת 1970:

אנחנו נוסעים לכיוון העיר הגדולה של האי, דה קוך. יש שם מדרחוב עם חנויות מתוקות להפליא ומסעדות שוממות להחריד

.

.

.

..

.

.

.

כל המסעדות ריקות באופן מחשיד. וזה קצת מקשה על הבחירה איפה לאכול. אנחנו מהמרים על איזו מסעדה איטלקית, כי כמה כבר אפשר לטעות עם מסעדה איטלקית, ונכנסים אליה.

בעל המסעדה הוא מולטיטסקינג- הוא משמש בו זמנית גם כמלצר גם כטבח וגם כמארחת החיננית מינוס החיננית.

יש לו מבטא לא הולנדי בעליל והחזות היא מזרח תיכונית.

הוא לוקח מאיתנו הזמנות ומתחיל לסמלטק. שואל מאיפה אנחנו ואנחנו משיבים שמישראל. הוא בולע רוק ומציין שתמיד רצה לבקר בישראל, שמע שהיא ארץ נהדרת אבל שיש לו בעיה להגיע אליה, והבעיה היא כי קוראים לו מוחמד, ובטח יעשו לו מלא בעיות בכניסה.

אני משכנעת אותו שעם שם יפה כמו שלו לא יעשו לו שום בעיות, וזו סתם אגדה ושישראל היא באמת מדינה נהדרת ופתוחה שתקבל אותו בשמחה. מקגייבר מסנן לי: אל תגידי לו את זה. את הורסת במו ידייך את כח ההרתעה של ישראל. עדיף לנו שימשיך לחשוב ככה.

מוחמד ידידנו מספר לי את סיפור חייו, והולך שלושה דורות אחורה בסיפוריו, והסיפורים מתפתחים בהדרגה לחירטוטים בהגזמה. הילדים שלי רוטנים מרעב, מקגייבר בודק כל הזמן את השעון- יש לנו כרטיסים לשייט לעוד 45 דקות, מוחמד טרם הכין אוכל והוא ממשיך בחירטוטיו. לבסוף הוא הולך להכין לנו אוכל ואנחנו נושמי לרווחה. אנחנו מסיימים לאכול במרתון- כי צריך להספיק לשייט, ואחרי שמשלמים הוא עוד מציע שניקח גם מים לדרך. איזה מאמי המוחמד הזה.

משם אנחנו נוסעים לעיירה אודשילד, ממנה נפליג בספינת דייג גדולה.

על הסיפון הקור מקפיא עצמות, ומדי פעם אנחנו נכנסים לחלק המחומם של הספינה, כדי להפשיר.

מטרת ההפלגה הזו, שעורכת שעתיים, היא לצפות בתהליך המרתק של לכידת שרימפסים רחמנא ליצלן. אני מרגיעה את הילדים ואומרת שאם טרחו לעברת שרימפס ל”חסילון”, אז סימן שהוא גם כשר. בהשגחת הרבנית אמא.

.

\.

אני עוקבת בהתפעלות אחרי כל התהליך ומצלמת המון. הנה כאן פורשים את הרשת:

האיש החביב הזה, הוא חלק מרכזי מהצוות של האנייה. הוא הכוכב שלנו. יש לו לוק של שודד ים- כולל כל האקססוריז הנחוצים- עגיל באוזן, זקן וקעקועים. לכן נקרא לו כאן קפטן ספארו.

מה גם שזה הדגל שמתנוסס על האניה:

הקיצר, קפטן ספארו ניגש אלי כשאני עומדת לבדי, ומנסה עלי את הגירסה של “את באה לפה הרבה” של שודדי ים וזה הולך ככה: “היום הים גבוה, אולי לא נצליח לתפוס הרבה שרימפסים”.

אני מהנהנת, ומאותו רגע אני מצלמת אותו בחשאי, כי סטוקרית אנכי. כשמקגייבר והילדים מצטרפים אלי מתא החימום אני ממציאה לקפטן ספארו סיפור חיים, ומדבבת אותו תוך כדי שאני מצלמת אותו נונסטופ

“תראו איזה רומנטיקן הקפטן, יש לו קעקוע של טבעת על הקמיצה. כשהוא התאהב והתחתן, זה היה בשבילו לנצח”

הטייס: “לא אמא, הוא פשוט התקמצן על טבעת, וזה שירת אותו גם עם אישה מספר 2 ועם אישה מספר 3”.

.

.

.

.

“תראו כמה סקסי. הוא מכניס יד לתחת ושולף משם סיגריה”.

הטייס: “אמא, באותה היד הוא גם יבשל לנו תיכף את השרימפסים.”

בשלב הזה הקפטן קולט מה אני עושה והוא מתחיל לצעוד לעברי בנחישות

ובשניה שמגיע אלי הוא מושך לי את המצלמה מהצוואר ומוריד לי אותה באסרטיביות של שודדי ים. אני כמעט מתעלפת מאימה, הוא עומד לראות את כל התמונות!!! אבל אז הוא מחייך אלי ומסמן לי לעמוד ביחד עם בעלי והילדים. הוא רק רוצה לצלם את כולנו ביחד…

פיייווווו. יכלה להיות פדיחה.

הקפטן חוזר לעיסוקיו ואני לעיסוקיי:

.

.

.

.

קולטים כמה קר היה שמה? אלה היו מוצגים מס’ 2, 3,,4.

.

.

כעבור שעה הרימו את הרשתות מהים

.

ורוקנו את תכנן לתוך מיכל גדול במרכז הספינה

.

היו בתוך הרשת המון שרימפסים ועוד כמה הפתעות נילוות:

.

.

.

.

הקפטן נותן הסברים על כל הדגה, בהולנדית צחה כמובן.

\.

.

.

.

.

.

.

תראנה את הידיים שלו, בנות. ידי פיראט אמיתי:

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

אפילו כוכב ים היה שם, והקפטן קורא לו פטריק:

מכונה מיוחדת ממיינת את השרימפסים משאר האוצרות שעלו

את השרימפסים הגדולים מעלים למעלה, לתוך מיכל עם מים רותחים

 

.

ובמקביל מכונה אחרת ממיינת בצנטריפוגה את הסרטנים הגדולים והקטנים. את הקטנים מחזירים לים, וכשהם יגדלו הם יזכו לחזור לפה שוב, ואת הגדולים משאירים בספינה:

…

..

.

.

.

.

.

הקפטן מבשל את השרימפסים במיכל גדול, אחר כך מסנן אותם

.

.

.

.

ויש לנו שרימפסים מוכנים לאכילה

.

.

.

.

מברכים “המוציא שרימפסים מהים”, החבר של הקפטן מראה לי שיטה יעילה לקלף אותם- מולקים להם את הראש, עושים קנאק באמצע, שולפים את הבשר ואוכלים לשובע.

.

תם ונגמר לו השייט המופלא ואנחנו חוזרים בחזרה לחוף.

.

ומשם בחזרה למעבורת שמחזירה אותנו אל ה mane land

את היום אנחנו מסיימים בנסיעה על סכר אפסלוידייק המדהים:

.

זהו כביש A7 המופלא. הוא נראה כמו סתם כביש רגיל אבל הוא למעשה סכר באורך של כ 31 ק”מ.

הוא מפריד בין מאגרי המים המתוקים למי הים- כלומר, בצד ימין המים מתוקים ובעוד שבצד שמאל אלו מים מלוחים.

האיום הגדול של הולנד הוא ההצפה מהים, ולכן הוקם הסכר הזה, ומטרתו לווסת את גובה מי הים.

כך שלמעשה הכביש הזה הוא הסכר הגדול ביותר של הולנד. מדהים ומרשים בו זמנית.

.

.

.