יומני הולנד- פרק שביעי

אחרי כמה ימים חורפיים, השמש סוף סוף יצאה החוצה וכל היום היה אביבי ונעים

אנחנו בדרכנו לעיירה הארדרוויק, שם נמצא הדולפינריום

אוטוטו הלואין הבא עליהם לטובה ובכל מקום מקשטות הדלעות. אנחנו מחובבי החג הזה:

בדולפינריום יש מופעי דולפינים (המצ’יסטה: איזה מאמי! בא לי דולפין אמיתי הביתה!”),

הצגה של כלבי ים (המצ’יסטה: איזה מאמי! בא לי כלב ים הביתה!”)

אריות ים (המצ’יסטה: איזה מאמי! בא לי אריה ים הביתה”)

במסעדה יש גם אקווריום קטן עם דג מהדגם של דורי מנמו (המצ’יסטה: איזה מאמי! בא לי דורי הביתה!)

במסעדה של הדולפינריום, השוס הוא שאפשר לקנות כוס תרמית ולמלא אותה בקפה לאורך כל היום כמה שרוצים.

(אני: איזה מאמי! בא לי ספל כזה הביתה!)

גם הקלגרון ההולנדי משובח ויש לי הרגשה שדחפו לשם עוד כמה חומרים טובים

עוד ראינו חתולי ים וכרישי בייבי (המצ’יסטה: “איזה מאמי! בא לי כריש קטן הביתה!”)

החלק המצחיק של היום היה ההצגה שלא הבנו אף מילה כי היא דוברת הולנדית. או כפי שלחש לי הטייס: “זה נשמע כאילו הם מקריאים באנגלית, אבל מהסוף להתחלה”, ובקטע אחר: “זה נשמע כאילו הם מקריאים את הקטלוג של איקאה. עכשיו הם בחלק של המדפים”.

היה יום מוצלח לכל הדעות. אלו המראות בדרך לאוטו:

וברחובות העיירה הארדרוויק, אפשר להבין מאיפה השאלנו את המושג “רחוב הולנדי”:

פנינו מועדות עכשיו אל עבר העיירה פוטן.

בספר הנהדר של שלומית יפת ביאליק יש המלצה על מסלול הליכה בטבע, בשביל מסומן הנקרא “שביל כפכפי העץ”.

אנחנו מחנים את האוטו בבית החווה הזה. בהתחלה מכה בנו ריח הפרות העז, אבל תוך כמה שניות מסתגלים.

בחצר של החווה אנחנו משאילים מפה של המסלול ומשאירים כסף בקופה

יש משפחות שעושות את המסלול ברכיבה:

ואנחנו יוצאים לדרך במו רגלינו. אורכו של המסלול הוא 8 ק”מ- זהו מסלול מעגלי שעובר בין השדות ובתי חווה. אני מציבה יעד לפגוש במסלול הזה חיות מדגם פרה, סוס, ארנב וסנאי.

כיוון שהמסלול נקרא “שביל כפכפי העץ”, אנחנו מכנים את הצעידה הזו “להתכפכף”

מזג האוויר נפלא להתכפכפות:

מתכפכפים דרך שדה תירס קצור:

ומתכפכפים ע”פ סימון הכפכפים:

פוגשים פטריות בדרך:

מתכפכפים מעל גשרוני עץ:

“את חייבת לראות משהו מצחיק!”

“נורא מצחיק!”

לא יודעת אם מצליחים לראות- אבל מרחוק רואים פרות. צ’ק

המסלול עובר דרך המבנה הזה, שנראה סגור וחשוך, אבל הוא פתוח וכשנכנסים נדלק האור. ההולנדים האלה הם חסכנים בצורה קיצונית

יש בפנים מכונת קפה וגם פינת ישיבה:

כך שמצד שני ההולנדים האלה הם הכי נדיבים ומכניסי אורחים:

והכיבשה המתוקה הזו יושבת בכניסה:

עוד פטריות:

מי זו המשפחה הזו? לא מכירה

פתאום פגשנו חתולה מתכפכפת לה בדרך. היא התלוותה אלינו חצי ממסלול ההתכפכפות עד שהחליטה שדי לה (הטייס: “יא איזה מאמי! איך בא לי חתולה הביתה”).

הילדים התאהבו בה והעניקו לה את השם “ציפי לבני”

הגדר הזו היא חשמלית, נגד בריחת פרות. יש קטעים שצריך להתכפכף מעל הגדר- אז מטפסים על ספסל עץ שעומד שם, ועוברים מעליה בזהירות, וליתר בטחון החלק שמעליו עוברים ממוגן:

אבל אנחנו עושים בזזזז אחד לשני סתם כי אנחנו אוהבים לעצבן אחד את השני והשלישי את הרביעי.

והנה סוסים! צ’ק צ’ק וצ’ק

לא נצפו ארנבים וסנאים במסלול ולכן נותרנו עם חצי תאוותנו בידנו.

היה מסלול התכפכפות נפלא והוא מומלץ בחום לכל מי שמגיע לסביבה.