יומני הולנד- פרק שישי

היום כולו הוקדש לעיר דלפט:

 

התעוררנו לבוקר גשום בהגזמה:

אבל אל דאגה- גשם בבוקר זה לא אומר גשם בכל היום- כפי שתיכף תיראו- בהולנד, כל עונות השנה יכולות להתכנס ביום אחד. 

דלפט , ע”פ כל מדריכי הטיולים, נחשבת כאחת הערים היפות ביותר בהולנד, ואנחנו מסכימים עם כל מילה.

דלפט ידועה בשני דברים עיקריים: בחרסינה הכחולה שלה, שאני מהמכורות אליה כבר שנים רבות אינספור, ובצייר יוהן ורמיר, שתכלס רובנו מכירים אותו בזכות קולין פירת’.

אבל לפני החרסינה ולפני ורמיר- דלפט היא פשוט עיר מקסימה לטייל בה. במרכז העתיק שלה, ככר המרקט ניצבת הכנסייה החדשה (הכל יחסי- היא מהמאה ה- 14)

ומולה ניצב בית העירייה:

ומסביב לכיכר הרבה בתי קפה וחנויות שמוכרות חרסינת דלפט, שאני כאמור מהמכורות הקשות:

אנחנו מוקסמים מחלונות הראווה המושקעים ובעיקר מחנויות הבוטיק הקטנות ומבתי הכלבו הגדולים שהם ייחודיים ומהממים. עד כמה מהממים? המוני פיצ’פקעס עושים את דרכם מהולנד לישראל. ככה מהממים.

כמו כן יש הרבה חנויות עתיקות עם חפצים מדהימים במחירים מגוחכים וחנויות יד שניה מקסימות עם מציאות מרתקות.

סביב המרכז יש גם שוק קטן ויפה:

ושוב- אופניים. המוני אופניים. ורודים וכחולים ומפונפנים , וישנים וחדשים ונשיים וגבריים וכמעט לכל זוג אופניים יש אמירה אישית וזה מרתק לצלם אותם ולנסות לנחש מי הבעלים:

בתעלות של דלפט המים משום מה ירוקים. זו לא ירוקת רגילה- אלו פתיתי עלים קטנים, אבל עושה רושם שזה לא מפריע לברווזים במלאכת השכשוך.

מול הירוקת הזו אנחנו יושבים ואוכלים פטאט עם הר של מיונז

וכל הברווזים מיד מתכנסים סביבנו כשותפים. לברווז הזה יש פרצוף שאומר “באמא’שלך, את באמת מתכוונת לאכול את כל זה לבד?”

חלקתי איתו.

אחר כך נכנסנו למרכז ורמיר. במרכז הזה מוצגות רפרודוקציות של ורמיר- בסך הכל 37 יצירות. כאמור, בשנים האחרונות הוא זכה לתשומת לב מיוחדת בזכות הסרט “נערה עם עגיל פנינה”

רוב הציורים שלו הם בעלי אותה תפאורה- אותו חדר עם אותו חלון ובמרכז הזה מדגימים את יכולת הדיוק שלו בפרספקטיבה, ואת תפיסת האור והצל שלו:

יש במרכז ורמיר, קאמרה אובסקורה, שהוא מכשיר אופטי הלוכד את הנעשה ברחוב בחוץ. מניחים שורמיר השתמש במכשיר כזה כדי לצייר גופים תלת מימדיים בצורה דו מימדית.

\

בחוזרנו אל האוטו זכינו אף לצפות בתהליך התרוממות גשר מעל תעלה:

המחסום מורד, התנועה משני הכיוונים נעצרת, הכביש מתרומם

והספינה בתעלה עוברת מתחת בשלווה

אחר כך הגשר מורד והתנועה זורמת מחדש. נפלא!

בכניסה למפעל של רויאל דלפט– הפנס עשוי מחרסינה כחולה:

וגם על המכונית במקום יש הדפס דלפטי קלאסי:

במרכז המבקרים מוקרן סרט אינטראקטיבי המספר את ההיסטוריה של כלי הדלפט ועל תהליך היצור:

ובסיור במפעל מוצגות מיטב היצירות של המפעל:

אני שוקלת להזמין מכולה:

משמר הלילה של רמברנט שכולו באריחי קרמיקה!

הסיור עובר דרך גינת המפעל, שהיא מהממת בפני עצמה:

ובמיוחד כשהיא משמשת תפאורה לקפה לטה שלנו:

הסיור עובר דרך המפעל, וכאן מציגים את שלבי יצירת הכד, משמאל לימין:

ובחנות המפעל, אפשר לקנות את התוצרת. למשל, הצלחת הזו יכולה להיות שלכם- עבור 2799 יורו טבין ותקלין:

כב

יש שם גם פריטים ב 20000 יורו ויותר. אבל אני כבר דיברתי פה על זה שאני חייבת חייבת חייבת להביא הביתה אריחי דלפט לאיזה פרויקט שאני עושה.  וכאן- כל אריח עולה בין 50-150 יורו האריח.

אבל!

סחבק הצליחה למצוא בפינה קטנה ונחבאת בחנות 8 אריחים במחיר השווה לכל נפש, 5 יורו האריח.

יאי! איך אני מתה על ההולנד הזו!

והם ארוזים היטב בתוך הקופסה הזו:

ואם תיזכרו במה שסיפרתי בתחילת הפוסט בענייני מזג האוויר.  אז כזכור הבוקר התחיל גשום וקודר וחורפי ואיך הוא הסתיים? ככה הסתיים היום- אביבי ונפלא:

ושוב כביש הטורבינות הידוע ככביש החביב לאור יום אך המבעית בחושך:

זה צולם שני מטר לפני שהגענו לכפר הנופש שלנו. נראה ציור דלפטי משהו:

ועכשיו אנחנו הולכים לקרוע את הערב בהתגלשות הלוך ושוב  הלוך ושוב הלוך ושוב במגלשות המים המסעירות של דה אמהוף.

שלום וביי.