בניגוד לאכסנייה בניצנה, זוהי המרפסת שלנו, להבדיל אלף אלפי הבדלות מניצנה:
אם כי חבל שיש רק חמש מעלות קפואות בחוץ, שמונעות מאיתנו לרבוץ על הספסל הזה.
כמו כן, בכפר שלנו, בניגוד לניצנה, יש מרינה משגעת
ואחרי שאנחנו חוקרים את סביבתנו, אנחנו יוצאים לדרך לכיוון חיטהורן.
בדרך אנחנו פוגשים את הצבי דואר ישראל, על במותיך חלל, איך נעלמו חבילות
בכניסה לחיטהורן יש סוסים משגעים:
והכלבים המחוננים שם יודעים לקרוא שלטים ומבינים שפה לא מחרבנים:
מזג האוויר קפוא ואנחנו עטופים בשכבות של ביגוד טרמי, מעילים, כובעים, צעיפים, כפפות- בזמן שאנחנו יודעים שבישראל נשרפתם למוות.
הבתים הקסומים של חיטהורן שוכנים על גדות המים. וכל בית יותר יפה מהבית השכן.
בפאב הותיק של חיטהורן אנחנו עוצרים להתחמם ולאכול. על מסך הטלוויזיה מוקרן בלופ הסרט היחיד שצולם בחיטהורן- איזה סרט בורקס הולנדי שהוא גאוות המקום.
אבל גולת הכותרת שם הם האריחים בשירותים:
ובתקריב:
אני גם רוצה אריחים כאלה!
ביציאה מהפאב אנחנו שוכרים סירה חשמלית ויוצאים לסיבוב מקיף חיטהורן שאורכו כשעה. האיש של הסירות קצת מקטר לנו שכבר מלא זמן לא ירד גשם ושהם מודאגים מזה מאד בהולנד כי גם היה קיץ נורא חם. באמת רחמנות. אנחנו ממש מאחלים להולנדים שפע של גשם, אבל אין לנו בעיה שירד רק כשנסיים את הטיול שלנו:
בוקר טוב עולם יש ברווזים באגם!
המסלול מוציא אותנו לאגם הגדול, ובעוברנו ליד קני הסוף האלו הטייס אומר: לא הרבה יודעים את זה, אבל פה החביאה אמא של משה, את משה בתיבה.
אני: אז משה הוא למעשה הולנדי?
הטייס: בדיוק.
אז זהו המקום שבו החביאה אמא של משה את משה ההולנדי:
וזוהי נושאת המטוסים של חיטהורן :-):
בצער רב אנחנו מסיימים את הסיבוב ומשיבים את הסירה לאיש של הסירות שמתמרמר על הגשם.
ונפרדים לשלום מחיטהורן
לא רחוק משם, בעיר ליילסטאד, יש מרכז קניות פתוח ומדליק שנקרא בטאביה. הוא מעוצב כמו מבצר, חנויות המפעל של המותגים הנוצצים ממוקמות כאן בחנויות מקסימות:
ואני בטוחה שכל ה OCD שביננו יעריכו את התמונה הבאה:
אלה הן חולצות שמסודרות בסדר מופתי לאורך קיר שלם.
משם נסענו לסופר “אלברט היין” הסמוך- כי חולי סופרים בחו”ל אנחנו.
וכדי לחמם את האווירה- תראו כמה עולה שם טבעול! 2 יורו! בעוד שאצלנו הוא עולה איזה 500!
אפשר להתחיל מהפכה חדשה.
בערב, כשהגענו הביתה לבשנו בגדי ים, ומיהרנו על רכב גולף הפנסיונרים שלנו והשתכשכנו באקווה מונדו. האקווה מונדו זה כמו ימית 2000 רק בלי הימית- זה פארק מים מקורה מחומם עם בריכות גלים, מגלשות, ג’קוזי, והולנדים והולנדיות בבגדי ים מינימליסטים.
הנה שתי תמונות אווירה שלא אני צילמתי:
בלילה, אחרי שהילדים הלכו לישון, נכנסנו אני ומקגייבר לרכב גולף פנסיונרים שלנו ונסענו לקרוע את הפארק.
סתם.
הלכנו לעשות כביסה.
כי כאלה אנחנו, זוג שחי על הקצה.
לי יש אריחים כאלו במטבח (הולנדים מקורים) רקומרת….:-)
אני ממש צריכה כאלה גם!
חיטהורן מקום מקסים 🙂
והנה הצלחתי להשאיר תגובה (אבל כמובן אני לא מקבל הודעות על הרשומות למרות שאני רשום)
תודה ועכשיו זה סודר.
ראשית- נראה לי שפיספסת בית אחד בחיטהורן 🙂 … סתאאאם
שנית- אריחים בהזמנה אישית נדמה לי שאפשר להזמין בכפר האומנים באניעם (טיול לגולן, מוזמנת לקפוץ לקפה).
שלישית- לא כתבת – אבל יש שם הוכחה ניצחת לכך שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ (רק אומרת).
ניג’סתי מספיק .
אלופה שאת!!
צחוקים איתך. זה הטיול הרגוע שלך? הלא מסובך?
נראה שהצלחת להפיק ממנו היטב היטב.
אגב! איפה מר גנדי??
טסה לקרוא הלאה. ביייייי