יומני הולנד- פרק שני

אחרי המפגש המסורתי והמרגש של  דב”ג עם הילדים שלי, ואחרי שחטפנו מאל על עיכוב של שעה ביציאה על לא עוול בכפנו, המראנו.

לסכיפהול הגענו שניה לפני סגירת הדלפקים של אוויס, למרבה הלחץ.  האשה של אוויס חמודה. היא יודעת כמה מילים בעברית, ואומרת לנו שאין לה מושג למה, אבל הישראלים מאד מאד אוהבים את הולנד. היא מעדכנת אותנו שעכשיו ארבע מעלות בחוץ בעוד שהיא יודעת כי בישראל 30.

אחרי מכת הקור הראשונית, באוטו, אנחנו מחליפים את השפה של הג’יפיאס מהולנדית מג’וברשת לאנגלית מדוברת, וכעבור שעה אנחנו מגיעים אל דה אמהוף והשעה היא קצת אחרי 12 בלילה. בחוץ חשיכה מוחלטת (רבאק מה יש להם להולנדים נגד תאורה?) הש.ג המנומנמת בכניסה מקבלת אותנו בפרצוף קצת מופתע, אבל היא עורכת לנו צ’ק אין מהיר וענייני דרך החלון, מציידת אותנו במפתחות, מפה, הוראות תיפעול ש’חובה חובה לקרוא טוב טוב’, וקופסת קרטון סגורה שתוכנה אינו ידוע.

הבית שלנו הוא מזן VIP אבל אחרי שהם סוקרים את הפסיליטיס המצומצמים של הנכס, הילדים מגיעים למסקנה שהוא ברמת אכסניית טיול שנתי של בית ספר. הם מעלים זכרונות משותפים מניצנה, משווים את התנאים ומוצאים שהם מאד דומים. כיוון שזכיתי להיות אמא מלווה לטיול המדובר בניצנה, אני 70 אחוז מסכימה איתם בלב. בזמן שהם מנסים להבין איך מעלים את הטמפרטורה בבית מ4 מעלות לטמפרטורה דו ספרתית, אני קוראת  את הוראות התיפעול של הבית טוב טוב ולמרבה ההפתעה או שלא- ההוראות הן בעברית צחה: אפרופו מאחז ישראלי.

אחרי המקלחת הטייס מסכם בפולניות  ‘אמרתי לכם שיהיה זוועה’ והולך לישון מרוצה מנבואת עצמו.

אבל היי! בתוך קופסת הקרטון אני מגלה שיש בירה! מישהו פה בכל זאת התחשב בי! ואני מחרישה את האלכוהול בשקט בלי שאף אחד שם לב, ועכשיו מרגישה אשכרה, מאה אחוז, כמו  תיכוניסטית בטיול שנתי בניצנה.

כשמאיר היום, מקגייבר ואני מוציאים את האוטו ממתחם הכפר לחניון החיצוני. זהו כפר עם אג’נדה אקולוגית ולמכוניות אסור לנסוע בו בימים שאינם ימי כניסה (שני ושישי). המרחק בין החניון החיצוני לבית שלנו הוא די משמעותי ואנחנו מסכמים ביננו שכדי להימנע מרוח אנ ג’אי נשכור אופניים לכולנו וכך נגיע בקלות ובמהירות מהבית לאוטו ובחזרה.

ברחבי הכפר, על קירות הבתים תלויים בתי קינון לציפורים:

בכניסה לחנות האופניים אני קוראת בשלט, שבנוסף לאפניים, הם משכירים גם רכבי גולף חמודים כאלה, שלא מצריכים פידול. וזה מיועד לנשים כמוני למשל, שבאות עם אג’נדה משלהן ושלא מוכנות לשרוף את האנרגיה העודפת שלהן על רכיבה על אופניים.

שקט. אל תשפטו.

אז אחרי ששכרנו את הרכב גולף האחד לפני אחרון בחנות, עשינו סיבוב עוונטות ברחבי הכפר, כמו חבורת פנסיונרים. ואז גם נכנסנו לסופר המקומי ורכשנו מיני מזונות. העגבניות שרי ההולנדיות הן שיחוק:

אף שכנעתי את הילדים כי הסטרופ ואפל יפה להם לבריאות, והעיקר שהקופסה נשארת אצלי:

לאורך הכביש שיוצא מהכפר יש שורה של טורבינות. זה נחמד בבוקר, אבל כשעוברים בכביש הזה בלילה והכל חשוך מסביב והן מסתובבות להן באיטיות- זה ספווווקי ומפחיד ומטיל אימה. עלי לפחות:

לאורך הכביש, מליוני פרות רובצות בסבבה שלהן

חייבת לציין שמצטרף אלינו לטיול הספר הנהדר של שלומית יפת- ביאליק, ואנחנו זורמים איתו בלי שהכנו תכניות אב גדולות מדי:

אנחנו בעיצומה של נסיעה לכיוון כפר הדייגים וולונדאם, שבשיא עונת התיירות אי אפשר לזוז בו מרוב שצפוף, ועכשיו אנחנו פה עם עוד כמה עשרות בודדות של תיירים, עושים פתיחת צירים ברגוע.

קונים פה מזכרות הולנדיות כמו קרמיקות של בתים, מגנטים של בתים, ותמונות של בתים.

ואם אתם לא בעניין של בתים, יש הרבה ברווזים:

בוולונדאם אנחנו טועמים שלושה מאבות המזון ההולנדים: צ’יפס עם מיונז, אבל בהגזמה:

דג הרינג שלם, שהמהדרין אוכלים אותו בעמידה- אוחזים לו בזנב, מרימים את הראש אל על, פותחים פה גדול ושואבים. זה כל כך טעים ונימוח וזו הסטייה החדשה שלי. נשבעתי להטריד עוד כמה הרינגים בימים הקרובים, עד שאעצר!.

השחף הזה זכה לאכול את השאריות:

 וגם פופרטייס שהם פנקייקים קטנים, עם טונה אבקת סוכר מלמעלה:

אל דאגה את הצינטור נעשה כשנחזור כבר לארץ.

שלט מהמם:

ובהולנד קן לציפור בין העצים, אף הוא בסטייל הולנדי. הציפורים כאן זוכות ליחס כל כך טוב, שהן מקבלות נדל”ן מסוגנן בדיוק כמו של בני האדם:

מוולונדאם אנחנו נוסעים לכיוון העיר הארלם, אבל כמה מגניב זה כשמטוס ממריא ממש מעל הכביש הראשי?

וכמה מגניב זה לעשות  פיפי בשירותים האלה?

וכמה מגניב זה לראות על אם הדרך הולנד סניף ענק של ‘טבע’, גאווה ישראלית?

בהארלם אנחנו צועדים לאורך המדרחוב הארוך ובעיקר נזהרים לא להידרס ע”י אופניים:

הכי הכי אנחנו אוהבים את HEMA. כלבו שיש בו הכל, עם מלא מציאות חמודות בעיקר במחלקת כלי בית וכלי הכתיבה:

עוד חנות מקסימה שראיתי. היא נקראת “מה בשקית” והיא מוכרת מלא סוגים של שקיות לשימושים שונים. למשל, בפינה הימנית רואים שקית לכיסוי מכונת תפירה, בצורת מכונת תפירה?:

כשמיצינו את הארלם, גילינו כי נשארו לנו עוד כמה שעות אור ששוה לנצל, ואנחנו מחליטים לנסוע לזאנסה סחאנס.

בעונת השיא צפוף פה להחריד, אבל עכשיו אוקטובר, וכל הכפר לרשותנו!!!

זאנסה סחאנס הוא סוג של מוזיאון פתוח ממוסחר, בשילוב עם חנויות מתוקות, מוזיאונים ותחנות רוח. קסם של מקום:

החלונות האלה הוכתרו כחלונות הכי חמודים פה:

אני: תראו את התרנגולת הזו- היא עוברת הסבה מקצועית להיות פרה.

הטייס: זו תרנגולת צמודת קרקע!

היה יום נהדר, ומחר יום חדש.