רוביניימי, עיר הבירה של לפלנד הפינית- הוחרבה לחלוטין במלחמת העולם השניה, והיא הוקמה מחדש אחרי שהסתיימה המלחמה
אנחנו יוצאים לסיור קצר בעיר ורואים שיש בה כמה חנויות, כמה פאבים, מסעדות ובתי קפה וגם קניון קטן וקניון קניונצ’יק.
יש פה חנות יד שניה גדולה שיש בה מכל הבא ליד.
כשאני נכנסת לחנויות יד שנייה באירופה, דבר ראשון אני מחפשת לראות אם מחזיקים שם פריטים נאציים. ברגע שאני מזהה אחד, אני מיד הופכת להיות שיפוטית כלפי המוכרים, אז את המבחן הנאצי המוכרים פה עברו בהצלחה
והנה אני משוטטת לי במוד השיפוטי שלי בינות המדפים
לכיכר המרכזית ברוביניימי קראו כיכר סאמפו, אבל ב 2006 זכתה להקה בשם לורדס בתחרות האירוויזיון והסבה גאווה לאומית, אז שמה של הכיכר הוסב לכיכר לורדס, וכפות ידיי חברי הלהקה הוטבעו על לוח בטון בכיכר
זהו הקניוניצ’יק:
ובהמשך הרחוב יש גם קניון קטן:
בדוכני המזכרות מוכרים מרצ’נדייז לאפיים שקשורים לכריסמס, וגם חפצים שעשויים מקרני אייל, כי איילים זה מוצר צריכה בסיסי פה
כשרואים בגד יפה בחלון הראווה ומתחילים לעשות חשבון כמה זמן ייקח להחלץ מהסרבל הארקטי ולפשוט את כל 4 השכבות מתחתיו ולחלוץ את הנעליים המסורבלות ואת שלושת זוגות הגרביים שתחתיהן ואחר כך ללבוש את הכל בחזרה- עובר החשק.
בחנויות ברחבי העיר מככבים המומינים, התושבים המקומיים, והנה מומין מפוסל בקרח ברחוב הראשי
הקניון RENNE מעניק לנו מקלט מדיני לשעה או שעתיים, מהקור העז
ויש בו גם סופר!!!
אחרי ארוחת הערב אנחנו נוסעים באוטובוס כחצי שעה צפונה לאזור מרוחק מאורות העיר בכדי ללכוד את אורות הזוהר הצפוני.
הזוהר הצפוני או זוהר הקוטב, הוא אחת מתופעות הטבע המופלאות ביותר בעולם המתרחשת בקטבים, אך היא תופעה חמקמקה שצריכים להתקיים הרבה תנאים בו זמנית על מנת לחזות בה. החודשים שבהם הסבירות הגבוהה לחזות בזוהר הם פברואר- מרץ, שמי הלילה צריכים להיות בהירים והיא נצפית הכי טוב באזורים חשוכים ולא מוארים. כלומר, זו תופעה שלא מראה את פניה לכל מען דבעי ויש צורך לעמול קשות, כדי לזכות לחזות בה.
התופעה נגרמת כתוצאה מזרימת הרוח הסולארית שהם חלקיקים טעונים מהשמש, בעיקר אלקטרונים ופרוטונים, לכיוון כדור הארץ והרוח הזו מוסטת לכיוון הקטבים עקב השדה המגנטי של כדור הארץ.
את כדור הארץ מקיפה חגורת חלקיקים טעונים הקרויה חגורת ואן-אלן.
כאשר נוצר גודש של חלקיקים מרוח השמש באזור חגורת ואן אלן, נוצרות התנגשויות מרובות של החלקיקים הטעונים עם המולקולות שבאוויר – בעיקר החמצן והחנקן שבאטמוספרה, והדבר גורם לעירור אנרגטי של המולקולות הללו. עודף האנרגיה הזה משתחרר בצורת פליטה של אור.
צבע הזוהר הצפוני תלוי בסוג האטום המגיב. החמצן מגיב הכי בקלות והוא פולט אור ירוק, ואילו המימן והחנקן פולטים אורות אדומים וכחולים.
כעבור חצי שעה אנחנו מגיעים ליער- ומסביב עלטה מוחלטת. השמיים זרועים במיליוני כוכבים. אנחנו מתמקמים בבקתת עץ שאין בה חשמל, ולכן הטמפרטורה בתוכה זהה לטמפרטורה שבחוץ. מד הטמפרטורה מצביע על מינוס 25. זה קור שקשה לתאר אותו, הכל קפוא. בביקתה אנחנו מקשיבים ליובל שמסביר על סנדלי השלג, אשר מסייעים ללאפים לנוע בשלג.
אנחנו יוצאים החוצה, חמושים איש איש בסנדלי השלג שלו ומתמקמים בנקודה שקטה, חשוכה וכה קפואה- בשביל לפגוש את הזוהר, וכמו שאנחנו מגיעים לנקודה, אנחנו מבחינים בשמיים באור ירקרק בהיר, מרקד. הוא כלכך חלש, שאנחנו לא לגמרי בטוחים אם זה זוהר או סתם פאטה מורגנה. אנחנו פותחים במהירות את החצובה הקפואה, ומנסים לתפעל את המצלמה הקפואה- ודווקא ברגע האמת היא מסרבת לשתף פעולה כי קפוא לה. ואז, תוך כדי נסיון ללכוד את הפלא הזה, הוא עובר חולף לו.
אחר כך, בווטסאפ של הקבוצה- יובל משתף את הצילומים שהצליח ללכוד בסלולרי שלו, תמיר המדריך של הקבוצה השנייה:
אכן היה זה זוהר שראינו בחטף. וברגשות מעורבים על כך שהוא חלף מהר ושלא הספקנו לצלם אותו במו מצלמתנו, חזרנו למלון. כולנו תקווה שבלילות הבאים תהיה שוב הזדמנות לחזות בפלא הזה. ונאמר אמן.
