בשכונה שלנו, Hale’s kitchen, יענו, מטבח השטן, מתקיים שוק פשפשים בכל יום שבת וראשון
מצאתי שם שלושה פריטים מקסימים שאני מבלדרת איתנו לארץ. ולהלן כל מה שלא לקחנו איתנו:
ואפילו פסל של הבעל של החברה הדמיונית שלי, ג’קי קנדי, יש שם. זה שאני מתפלשת במיטה שלו בחמישה לילות האחרונים, השם יקום דמו:
“צלמי אותי! צלמי אותי!” הוא ביקש “ביחד עם הספר שכתבתי! אני סופר, את יודעת”:
וגם כלב נכה בכסא גלגלים ראינו שם:
אנחנו עכשיו בסיבוב פרידה מניו יורק.
האמפייר סטייט בילדינג, הבניין האהוב עלי, זוכה לשלל תמונות, מכל זווית אפשרית. בפריז עשיתי את זה לאייפליקו, כאן אני עם האמפייריקו:
האמפייריקו הופיע באלפי סרטים, אבל האהוב עלי מכולם הוא הסרט “סיפור של אהבה” שהיו לו שתי גרסאות: האחת משנת 1939 והשנייה מ 1994 שבו כיכבו וורן ביטי ואנט בנינג.
העלילה היא כזו: מייק גמבריל, שחקן פוטבול לשעבר פוגש את הזמרת טרי מקקי בטיסה לסידני. כל אחד מהם מאורס למישהו אחר. המטוס נוחת נחיתת חרום והם תקועים יחדיו בהאיטי. הם מתאהבים. הם מחליטים להיפרד מבני זוגם ולהיפגש בעוד שלושה חודשים מהיום על מרפסת התצפית באמפייר סטייט בילדינג.
שניהם חוזרים לניו יורק ונפרדים מבני זוגם.
בינתיים, טרי מוצאת עבודה כזמרת בפרסומות. מייק מתחיל לעבוד כמאמן, ועוסק בציור.
ביום שקבעו להיפגש, טרי ממהרת להגיע לאמפייר. היא חוצה את הכביש ונדרסת. היא מובהלת לבית החולים. מייק, ממתין לה על מרפסת התצפית והוא אינו מודע לתאונה. הוא ממתין לה שעות, ולבסוף בחצות, הוא עוזב את המגדל כשהוא בטוח שהיא התחרטה.
עכשיו טרי משותקת, והיא מסרבת ליצור קשר עם מייק. היא מוצאת עבודה כמורה למוזיקה. באחד הימים היא נתקלת בציור של מייק המתאר את החופשה הקסומה שלהם בהאיטי. היא רוכשת אותו. חצי שנה לאחר התאונה, היא פוגשת בקונצרט את מייק עם ארוסתו לשעבר, כשהיא מלווה בארוסה לשעבר. מייק לא מודע לכך שהיא משותקת, כיוון שהיא יושבת. הם אומרים שלום זה לזה.
ערב חג המולד מגיע, ומייק עורך ביקור פתע אצל טרי, כשהוא אומר לה שעבר בסביבה. הוא מנסה לקבל ממנה הסבר מדוע לא הופיעה לפגישה. אך טרי מסובבת את השיחה ולא ממש נותנת הסברים. כל הזמן הזה היא ישובה על הספה.
כשהוא עומד לעזוב את חייה לתמיד, הוא מזכיר את הציור שצייר לכבודה, ושנמכר לאשה שמאד אהבה אותו. הוא עומד לציין שהאשה ישבה בכסא גלגלים, כשלפתע הוא עוצר. הוא הולך לחדר השינה שלה, ושם תלוי הציור שלו. עכשיו הוא מבין שהיא כן הגיעה לפגישה שלהם. הם מתחבקים. הסוף.
אחד הקונספטים הכי כיפיים לארוחה בניו יורק, היא בביסטרו. אתה דוחף לקופסת קרטון כל מה שבא לך, ומשלם ע”פ המשקל:
Bed Bath And beyond היא אחת החנויות הכי שוות:
אחרית דבר:
בהגיענו לJFK, בדרך חזרה הביתה, שקלו לנו את המזוודות.
האחת שקלה 52 פאונד, והשניה 57 פאונד.
בכל מזוודה מותר לסחוב עד 50 פאונד.
והאמריקאים לא יודעים עיגול פינות מהו.
“או שתשלמו 100 דולר אוברוויט” אמרה לנו הדיילת הלא חיננית “או שתעבירו מכל מזוודה חפצים לתיק יד. העיקר שבכל מזוודה יהיו בדיוק 50 פאונד”
אז סרנו הצידה, העברנו מהאחת לשניה ציוד עד שאיזנו אותן ל 50 פאונד כל אחת.
את כל החפצים המיותרים, דחסנו לתוך תיק בד שקיבלתי באחת החנויות הסטייליסטיות, free people. התיק קיבל עתה סטייל סלאח שבתי, ואנחנו נראים כמו העולים ב”מרבד הקסמים”:
אנו באנו ארצה, ליטרלי.
כתמיד, אני מודה לכם שבחרתם לטוס איילת טורס, היה מענג מתמיד.
בטח שנהנתי, ברכות על האתר החדש
אילת יקרה, עשיתי לי מרתון יומני ניו יורק, קראתי את כל הפרקים ברצף … וכ”כ נהינתי… מההומור, משפע התמונות, ממש הכנסת אותי לאווירה הניו יורקית, לחוויות שלך. עוד יומיים טסה לשם. תודה!
תודה רבה אילנה.
תהני בניו יורק.