2בפרק זה יסופר איך פספסנו את אובמה, אבל איך במקום זאת פגשנו את איתן הוק.
***
אחרי שבדיינר שמתחת למלון שלנו, המלצר היפני כבר מזהה אותנו ואומר: “להביא את הקבוע שלכם?” אנחנו מחליטים לגוון ולמצוא דיינר חדש. אחרי הכל, אנחנו בניו יורק, ואנחנו רוצים לשמור על אנונימיות!
המראות בדרך לטיימס סקוור, בחיפוש אחר דיינר חלופי:
אחרי ארוחת בוקר ועוד חמש מאות עצירות בדרך אנחנו סוף סוף מגיעים למרכז רוקפלר. ברחבת הכניסה יש חנויות חמודות, מסעדות ובתי קפה.
המצפה בקומות ה 67 – 70 מכונה top of the rock ואחד היתרונות הבולטים שלו, על פני המצפה באמפייר סטייט בילדינג, זה שמפה ניתן לראות את האמפייר, בעוד שמהאמפייר אי אפשר לראות את האמפייר.
הסנטרל פארק:
הדבר הכי מופלא במצפים הללו, זה שכל הרעש וההמולה של העיר מתערבלים באוויר לאיזה רחש בתדר אחיד. מן ווווווווששששששששש קבוע
אפילו ניתן לראות אותה מפה:
וגיליתי שהדבר השני שהיפניות הכי אוהבות לעשות, אחרי סלפי, זה להתחתן באתרים ההכי סופר סופר תיירותיים.
האמת? מבינה אותן:
בחנות המתוקה הזו ברוקפלר סנטר אנחנו קונים סוכריות פז עם דמויות הנשיאים קלינטון, אובמה, והבושים, והמוכר שואל אותי האם הספקתי לראות את אובמה אתמול.
אני: “לא! איפה הוא היה????”
המוכר: “חסמו את כל השדירה החמישית אתמול! הוא התארח אצל ג’ימי פאלון בTonight show”
אני: “אוף! אני לא מאמינה שפספסתי דבר כזה!”
ממול למרכז רוקפלר, עומדת כנסיית סיינט פטריקס. בדיוק כשאנחנו מגיעים, הארכיבישוף של ניו יורק נושא דרשה. אז אמנם פספסנו את אובמה, אבל קיבלנו את הארכיבישוף מתפלפל!
בקתדרלה הזו נערך טקס האשכבה של חברתי הדמיונית ג’קי קנדי, ושל גיסנו האהוב רוברט קנדי. כמו כן נערך כאן טקס האשכבה של ג’ו דימג’יו, שחקן הבייסבול של היאנקיס, (הקבוצה שאנחנו בעדה) ובעלה השני של מרלין מונרו.
הידעתם, כי ג’ו דימג’יו, נהג להניח זר ורדים אדומות על קברה של מרילין בכל שנה עד יום מותו? ושהוא מעולם לא נשא אשה אחרת אחרי שהתגרשו? ושכשהוא נפטר ב 1999, מילותיו האחרונות היו “סוף סוף אני אפגוש את מרילין”?
שאני אסוציאטיבית בעיר הזו!
בקצה השדירה החמישית ניצבת החנות של Apple, ואחנו נכנסים לקנות תפוח קטן לילדה.
החנות מלאה במאות קונים, אך אל דאגה גם מאות מוכרים פזורים בחנות. מזהים אותם לפי החולצה הירוקה, וכל תהליך הקנייה הוא אישי ומיידי.
ממול ניצב מלון הפלאזה המפורסם, ששימש תפאורה לסדרת הספרים המאויירת שאני כל כך אוהבת “אלואיז” של קיי תומפסון:
וגם דגל של האימפריה ישראל, נראה שם:
עייפים אך רצוצים הגענו אל הסנטרל פארק. בכוחותינו האחרונים זחלנו לכיוון הדשא, חלצנו נעליים, והתחרדנו לנו שעתיים בשמש. שלחתי את הנ.צ שבו אנחנו מתחרדנים לשרונה חברתי, שנמצאת גם כן בניו יורק, והיא הצטרפה אלינו להתחרדנות ולהמשך היום.
ביחד צעדנו עד לפארק בראיינט הקסום.
הפארק הקסום הזה יושב על קרקע שהיתה פעם בית קברות. ב 1840 הבינו כי חסרות גינות ירוקות בעיר, והוחלט להעביר את הגופות לבית קברות אחר, ולהקים במקום פארק. אבל הפארק שהוקם הפך במהרה למאורת סמים וזנות שאסור היה להתקרב לשם ובשל כך הוא כונה No Go Zone. בשנות השמונים, בעזרת תקציבים גדולים שוקם הפארק והוא נפתח מחדש ב 1992. הוא הפך להיות הגן הכי פופולארי בניו יורק וגם הכי בטוח. במהלך היום יש בו פעילויות פתוחות לקהל כמו שיעורי יוגה וטאי צ’י, הקראת סיפורים, טורניר שח מט ושש בש וכו’.
הפרויקט המוצלח של פארק בראיינט החל מהלך שמכונה “מהפיכת הפארקים”, אותה יזם ראש העיר מייקל בלומברג שבסיס הרעיון הוא שכל ניו יורקי יחיה במרחק עשר דקות הליכה מפארק. ואכן, יותר ממאתיים פארקים קטנים כאלה הוקמו ברחבי העיר על שטחים מוזנחים ואלה הפארקים המקסימים שתיארתי כבר כאן.
הנה תיכף יתחיל פה שיעור יוגה:
הספרייה הציבורית של ניו יורק נושקת לפארק בראיינט, ואנחנו נכנסים אליה:
ששששששששששש….!
בספרייה מציגים את הדובי המקורי ששימש השראה לא. א. מילן כפו הדב, אבל הספרנית אומרת לנו שהוא נשלח לניקוי, לאכזבתנו הרבה, ומציעה שנסתפק בבובה ששימשה השראה לפמלה לינדון טרברס לכתוב את מרי פופינס. הבובה, המטריה והתיק- כולם מתוארים בצורה יפהפיה בסרט “להציל את מר בנקס”
אני מאוהבת בבניין הפלאטריון:
בסמוך אליו ממוקם שוק האוכל Eataly:
בסוף המסלול, אנחנו מגיעים ליוניון סקוור, ונכנסים לחנות הספרים העצומה ברנס אנד נובל:
בכניסה לחנות אני חולפת מבלי לשים לב לשלט הזה:
וכשאנחנו מגיעים לקומה האחרונה, אני מזהה פתאום את השחקן המאמי איתן הוק בדיוק מסיים לתת הרצאה!
נכון מאמי?
רק בניו יורק!
