2פנינו מועדות הבוקר לחנות העצומה סנצ’ורי 21, שמוכרת מותגי מעצבים בהנחות ענק.
בחנות הזו יש איזה שבע מאות קומות, אבל אל תתפסו אותי במילה כי התבלבלתי בספירה. הרעיון הוא למכור פריטים של מעצבי על במחיר לכל פועלת. אז כעבור 4 שעות וסל מלא בקלווין קליין, טומי הילפיגר וגס, המשכנו בדרכנו..
דרכנו הובילה אותנו לבאטרי פארק הקסום, שנמצא בקצה הדרומי ביותר של מנהטן. הוא קרוי כך על שם סוללת התותחים שניצבה כאן בעבר, כאשר הפארק היה קו ההגנה האחרון של המתיישבים הראשונים.
השריד האחרון הוא מבצר קלינטון, ששימש כהגנה מפני הפולשים לעיר:
בפארק יש הרבה אנדרטאות ופסלים. זהו בעצם פארק זכרון:
במרכז הפארק ניצבת הספרה- זהו הפסל העגול שעמד בין שני מגדלי התאומים. הפסל שרד את הפיגוע, הועבר לכאן ומשמש אנדרטה לזכר הרוגי האסון:
האנדרטה לזכר החיילים שנפלו במלחמת קוריאה:
ואנדרטת החוף המזרחי לזכר החיילים האמריקאים שנהרגו במלחמת העולם השניה:
הנשר האמריקאי צופה בדיוק אל פסל החירות:
אנדרטת הפליטים:
הפארק משקיף על מפרץ ניו יורק. אפשר לראות את פסל החירות מציץ:
יש כאן תורים א ר ו כ י ם להפלגות שלוקחות לפסל החירות:
וטרמפיסט אחד, ממש חמוד:
בנקודה הזו תפסה אותי מיגרנה מהגיהנום, והלכנו לנוח בסוויטה שלנו, ההיא בקומה 40, זוכרים? בזמן שמקגייבר הלך לקנות לי נרקוטיקה בבית מרקחת, שכבתי במיטה שלנו ונזכרתי, שג’ון קנדי הרי היה אורח במלון שלנו. ואם הוא היה אורח במלון שלנו, הוא בטח ישן בסוויטה שלנו. ואם הוא ישן בסוויטה שלנו, יש מצב שהוא ישן ממש במיטה הזו שלנו:
כך יוצא, שאני שוכבת במיטה של קנדי.
מרלין מונרו, תאכלי תחת.
בזכות קנדי, והרבה בזכות מקגייבר, המיגרנה חלפה לה, ולעת ערב נסענו לפארק ברוקלין שמעבר לנהר:
יש כאן מוטו קבוע בבלוג של הכלות היפניות.
הפסל הזה שניצב מתחת לגשר ברוקלין, נקרא YO אם מביטים עליו ממנהטן, או OY אם מביטים עליו מברוקלין. אוי, או יו! הכל שאלה של נקודת מבט.
הנה עוד כלה יפנית. איחלנו Congratulations לחתן הגאה, ונוספה לי עוד אחת לאוסף:
כן כן. התלהבתי ביותר מקו הרקיע של ניו יורק בשקיעה. ויש לי עוד 200 צילומים כאלה בכרטיס זכרון.
אחרי ההתלהבות, התפקנקנו על הדשא בסיוע Shake Shack:
ורק אחר כך זיהינו את התור הארוך לגרימלדי’ס, שאומרים עליה שהיא הפיצה הכי טובה בעולם. איזה פספוס בלתי נסלח!
