אנחנו מדרימים היום לכיוון הכפר חורה ספאקיון, כפר על קו המים בדרום כרתים.

בכלבו “ג’מבו”, קנינו אתמול מגוון שטויות, שאחד מהם הוא כדור פורח אשר אמור, ע”פ חוקי הפיזיקה, לעוף לגובה כשמבעירים אש בחלק התחתון של הכדור.

מצאנו מקום שקט מול הים לבצע את הניסוי הפיזיקלי הזה:

מסקנות הניסוי הפריכו את חוקי הפיזיקה. הבלון לא התרומם באוויר. עבדו עלינו בבית ספר.

המשכנו לנסוע דרך ההרים, בנופים קסומים. הכבישים ריקים, אין עומס זה רק אנחנו וכמה עיזים בצידי הדרך- מה שמוסיף לחווית ה”איים אבודים” שלנו:

הגענו לכפר, ישבנו חצי שעה מול הים בדממה מוחלטת, והמשכנו בדרכנו:

המשכנו לכיוון הכפר פלאקיאס, שאף הוא כפר קסום לצד חוף ים. הג’י פי אס המתחכם שלנו, בחר לקחת אותנו בתוך ההרים, ובשלב מסוים הכביש הסלול נגמר, ונאלצנו לנסוע בשטח לא סלול. היו רגעים שעצרנו כולנו את הנשימה אבל לבסוף הגענו אל היעד.

הנה, זה היה השלב המדויק שבו חדלנו לנשום לכמה רגעים קריטיים: ירידה תלולה בשביל לא סלול, עם רכב שאינו רכב שטח. לא סימפטי בעליל. אין לנו מושג למה הג’יפיאס עשה לנו את זה, אבל אחרי הקטע הזה די התנכרתי אליו, ועד עצם היום הזה אנחנו במערכת יחסים כבדהו וחשדהו.

וזהו הכפר הקסום. עשינו סיבוב קצר בכפר, התלבטנו באיזה טברנה מבין השלוש נשב לאכול. בסוף בחרנו את זו העמוסה יותר. בכל מקום ששומעים שאנחנו מישראל, אנחנו מתקבלים בחום אמיתי. זה כיף. והכפר הזה הוא פשוט ת ע נ ו ג:

וזו כבר הדרך חזרה. מה עשינו בהמשך היום- יסופר בפוסט הבא.

קלימרה כפרות.