אחרי שעזבנו את העיירה טריברג המשכנו בנסיעה. בדרך רואים את שעון הקוקיה הענק הזה:
המקום נקרא Uhren park וזו בעצם חנות גדולה ל….ניחשתם נכון- לשעוני קוקיה. איזה מזל שכבר יש לי אחד בבית, כך שנחסך הזמן על התלבטות ובחירה…
בכניסה לחנות יש שעון קוקיה עצום שעושה קוקו מפואר בכל שעה עגולה.
ממשיכים משם בנסיעה צפונה לכיוון העיירה Gutach .
האטרקציה הראשונה בגוטאך הוא “פארק כל החושים”:
זהו מסלול הליכה ברגליים יחפות על אדמה רטובה (קריר ונעים)
חצץ (כואב)
חלוקי נחל (כואב יותר)
שבבי עץ (נעים ולא מזיק)
איצטרובלים (דוקרני)
ובוץ (רך, נעים ומלוכלך)
יש תאי הרחה
ותאי מישוש
והנוף היפה עובד היטב על חוש הראייה. עוד מעט אני מתעוורת מרוב ירוק
מה קשורה הגדר החשמלית הזו? חשבתי שעבר להם…
כשמסיימים את המסלול הרגליים נראות ככה:
אחרי שטיפה הן נראות כמו חדשות.
“האם תמליץ על החוויה לחברייך?” שאלתי את מקגייבר
“תלוי למי” הוא ענה בחיוך.
אני בטוחה שמרפאה בעיסוק המציאה את המקום הזה!
ב- Gutach יש גם מגלשות הרים כיפיות, נוסעים לפי השילוט. הנסיך בוחר לנסוע סוליקו, המצ’יסטה מעדיפה את אביה על פניי בשל רושם לא מבוסס שיש לה על יכולות התימרון שלי. כך יצא שעליתי על המגלשות לבדי
והפרכתי אחת ולתמיד את הרושם המוטעה שנוצר עלי…
הילדים עלו שוב ושוב- וע”פ צהלולי השמחה המזרח תיכוניים כל תושבי גוטאך הבינו שיש להם אחלה מגלשות
את ארוחת הערב אנחנו אוכלים במסעדת היוקרה הזו:
כי בשבילם זה המבורגר- ובשבילי זה WiFi.
ועל זה נאמר- happy hour!!!
